הסברים תומכי חוסן לילדי "שאגת הארי": הורות תחת לחימה

ד"ר אביב נוף, ד"ר ליאור סברנבסקי, אשחר שורק ופרופ' גתית קוה

מלחמת "שאגת הארי" יצרה פעם נוספת מציאות שבה ילדים וילדות זקוקים לתיווך והסבר מותאם של המצב. ילדים אוספים פיסות מידע ממקורות שונים, ולעיתים אינם מבינים את המתרחש באופן מלא. לא אחת הם זקוקים להסברים משלימים ומווסתים מהוריהם, שיספקו מידע אמין, אך מוגן, שיסייע בבניית החוסן הנפשי שלהם. הכתבה הבאה נועדה לסייע להורים להסביר לילדים ולילדות את המצב הביטחוני באופן ברור, אמין ומרגיע, ובכך לחזק את תחושת הביטחון שלהם.

מתן הסבר מאוזן ותומך חוסן לילדים מהווה משימה הורית מורכבת, שמשלבת מסירת מידע עם התייחסות רגשית למצב. כדי לעשות זאת, אנו מציעים לבנות את ההסבר לאור מודל "א"ש תמ"ה", אשר מציג 5 עקרונות יעילים לתיווך תומך חוסן לילדים, לפי אותם ראשי התיבות: אמינות, שייכות, תקווה, מוגנות והנעה לפעולה. הכתבה תציג עקרונות אלו בהתאם למצב הנוכחי, בשילוב דוגמה, בכדי לסייע להורים, לצוותים חינוכיים ולמטפלים לתמוך בילדים בתקופה זו.

איך מתכוננים לשיחה עם הילדים?

לפני שמדברים עם הילדים על המלחמה, ניתן ורצוי להכין את המסרים שתרצו להעביר להם לגבי המצב, ולהתאמן קודם עם בני הזוג או עם חברים. בטרם השיחה עם הילדים, כדאי לזכור את ארבעת הדגשים הבאים:

1. בחרו מיקום ועיתוי נוח לילדים ועבורכם, ואל תצפו לשיחה מושלמת.

2. התחילו בבדיקה של הידע הקיים. מה הילד או הילדה מבקשים לדעת ולהבין?

3. נסו לתקף את הרגשות, להכיר בהם כלגיטימיים וכן לשתף ברגשות שלכם.

4. התאימו את המסר לילד או הילדה הספציפיים, לפי גילם ואופיים.

מודל א"ש תמ"ה: עקרונות לבניית מסר תומך חוסן

בעת השיחה, אנו ממליצים להתייחס ל-5 עקרונות מרכזיים, לפי ראשי התיבות א"ש תמ"ה: אמינות, שייכות, תקווה, מוגנות והנעה לפעולה. עקרונות אלה מתאימים לילדים בגילאים 6-18, תוך התאמת תוכן השיחה לשלב ההתפתחותי של הילד ולאופיו, לפי שיקול דעתו של ההורה. אלו 5 העקרונות במודל:

1. אמינות

מסר אמין הוא מסר שמעביר את המידע בצורה אמיתית ופשוטה. המטרה היא לא להציף בפרטים קשים, אבל גם לא להסתיר את האמת – ובוודאי שלא לשקר. חשוב למצוא את האיזון בין אמת לבין התאמה לשלב ההתפתחותי של הילד או הילדה, ולאופיים. לילדים צעירים מספיקה תמונה כללית וקצרה, בעוד שילדים גדולים יותר יכולים להבין את ההקשר הרחב יותר.

הילדים צריכים לדעת שהם יכולים לסמוך עליכם: הן על מה שאתם אומרים – התוכן, והן על איך שאתם מעבירים אותו. לכן, נסחו את המסר בצורה פשוטה וברורה, במילים ישירות ומובנות, בלי מטפורות מבלבלות ובלי לייפות את המציאות. ילדים שירגישו שהמידע שמועבר אליהם באופן אמיתי, ברור ולא מטעה, ירגישו בטוחים יותר ומבולבלים פחות.

2. שייכות

חשוב להעביר לילדים שהם לא לבד. הדגישו שגם כשהמצב מבלבל או מאיים, הילדים הם חלק מהמשפחה, מהקהילה, מהעם ומהמדינה. הסבירו שיש מי תומך ודואג להם ושאתם עוברים יחד איתם את התקופה הזו, באמצעות מסרים פשוטים ("אני פה איתך", "נעבור את זה ביחד").

בנוסף, חברו את הילדים למעגלים הקרובים והרחוקים יותר (המשפחה המורחבת, המדינה) והדגישו ש"כולם באותו סיפור". זכרו: מסר של שייכות מחזק תחושת ביטחון, מפחית בדידות ופחד ומסייע לילדים להרגיש מוחזקים ומוגנים.

3. תקווה

מסר של תקווה יכול להתבטא באמירות שמדגישות שהמצב יסתיים, ושנדע ימים טובים יותר בקרוב. חשוב לשמור על איזון: להדגיש שהמצב זמני ושתקופות רעות באות לסיומן, אך להימנע מניסוחים אופטימיים מדי שאינם תואמים למציאות. ניסוח מאוזן משלב אמינות וראייה מציאותית יחד עם מסר של תקווה לגבי העתיד.

זכרו שלילדים לא תמיד יש את היכולת לראות מבעד להווה, ולכן חשוב לתת לכך מענה. מומלץ לאמץ את "עמדת הסבתא המיטיבה": מתן מסרים שמשקפים נקודת מבט רחבה אודות העבר, ההווה והעתיד. הסבתא המיטיבה מקפידה להציג מסר מרגיע, משום שהיא יודעת שתקופות קשות מסתיימות, ואחריהן מגיעות תקופות טובות יותר. מסר של תקווה יעזור לילדים להרגיש שהמצב המאתגר לא יימשך לנצח, ייתן להם כוח להתמודד עם ההווה ויזכיר שיש עתיד טוב לצפות לו.

4. מוגנות

בתקופות מלחמה, שבהן הביטחון הפיזי עלול להתערער, חשוב ליצור תחושת מוגנות. כך, ניתן להתייחס למקלט או לממ"ד, לדבר על מערכות ההגנה ששומרות עלינו או להסביר שאנחנו לא לבד במערכה וארצות הברית איתנו.

המסר יכול גם להתייחס למועד הספציפי, וגם למיקום שבו הסכנה נמצאת (יש לנו 12 דקות להגיע למקלט כי הטילים נשלחים מרחוק) או להדגיש שהאירוע הסתיים ועכשיו אנחנו מוגנים (אפשר לצאת מהממ"ד). מסר המוגנות מחזק את תחושת הביטחון, מפחית חרדה ועוזר לילדים להבין שיש מי ששומר עליהם.

5. הנעה לפעולה

הנעה לפעולה אינה רק מסר מילולי, וכהורים, חשוב להפעיל את הילדים ככל האפשר בתקופה זו. אפשר לשלב את הילדים בבישול, בניקיון, במשחק ובאחריות על אחים או אחיות. בעת השהייה במרחב המוגן, ניתן להפעיל את הילדים במטלות פשוטות ("תני לי בבקשה את בקבוק המים", "תבדקי את ההודעה שקיבלנו בטלפון", "אולי תשלחי הודעה לסבתא?"). כמובן שאפשר לעודד את הילדים לשחק ולהשתתף איתם במשחק, לפתור חידות, להכין עבודת יצירה או כל דבר שמתאים לילד או לילדה שלכם.

הנעה לפעולה יכולה להתקיים גם בתוך השיחה על המצב. חשוב לערב את הילדים בשיחה, להבין מה הם יודעים ומה היו רוצים לדעת, ולשתף אותם בדיאלוג (במקום שההסבר יתנהל כמעין "הרצאה" של ההורים). זכרו שמעורבות הילדים מחזירה להם את תחושת השליטה והמסוגלות, מפחיתה חוסר אונים ומחזקת את החוסן והביטחון שלהם.

איור 1: עקרונות המודל. כל האיורים בכתבה לקוחים מ"פסיכואקטואליה" (נוף ושות', 2025).

להלן דוגמה להסבר על האיום האיראני, לפי עקרונות "א"ש תמ"ה":

"איראן היא מדינה גדולה במזרח התיכון, ויש לה הרבה טילים מכל מיני סוגים (בשלב זה יש לבדוק מה הילדים יודעים לגבי זה). הטילים האלה יכולים לסכן אנשים במדינות אחרות, ואיראן רוצה להפחיד אותנו.
מדינת ישראל חזקה. יש לה צבא חזק מאוד והיא יודעת להתמודד עם אויבים. הפעם הממשלה שלנו החליטה לתקוף את איראן כדי להסיר את האיום עלינו ועל המדינות השכנות והיא עושה את זה ביחד עם האמריקאיים שהם בני ברית שלנו. ככה התחילה המלחמה, ובעקבות מה שהצבא עשה – עכשיו הם לא יכולים לפגוע בנו כמו שהם אולי היו רוצים.
איראן שולחת אלינו טילים כדי לנסות לפגוע בנו, אבל יש לנו מערכות הגנה שמיירטות את הטילים הללו ומגינות עלינו הכי טוב שאפשר. הגיוני שנחשוש מהמצב, אבל חשוב שנזכור שהצבא שלנו חזק, כיפת ברזל מגינה עלינו מפני הטילים ואנחנו צריכים לשמור על עצמנו במקלטים ובממ״ד עד שהסכנה תחלוף והמצב יירגע. אנחנו ביחד איתך ושומרים עליך. התקופה הזאת תיגמר ואז נוכל לחזור לשגרה שלנו".

בין שחיקה למוגנות: מציאת איזון במערכה הנוכחית

לאחר שנתיים וחצי של מלחמה, כולנו מגיעים מותשים למערכה הנוכחית – דבר שעלול לגרום לשחיקה בכוחות ההתמודדות ובהקפדה על הנחיות הביטחון. אחת הבעיות המרכזיות היא ירידה במוטיבציה להיכנס לממ"ד ("מה כבר יקרה לי?"), ומשימתם של ההורים היא לשמור על המוטיבציה הזו. כדי להמשיך לשמור על המוגנות, כדאי שההורים והילדים יפעלו בדרכים הבאות:

1. כניסה לממ"ד: יש להפעיל את הסמכות ההורית באופן ברור ועקבי, ולהבהיר לילדים שלא ניתן לוותר על כך.

2. שמירה על המשכיות: למרות המלחמה, חשוב שהפעילות בבית תייצר תחושת של רצף, כמו בהקפדה על סדר יום, על ארוחות בשעות הרגילות ועל חלוקת התפקידים שנהוגה במשפחה.

3. התמודדות עם השחיקה: חשוב שהילדים וההורים ימלאו את "הסוללה" הנפשית שלהם. כיוון שקשה יותר לשמור על עצמנו בהיעדר שגרה, ובמצב של לחץ ועייפות מתמשכים, מומלץ לחשוב על הפעילויות שעשויות לחזק את תחושת הביחד והמשפחתיות. אפשר להציע משחק או אפייה משותפים וכן פגישה יזומה עם השכנים, מחוץ לפגישות במקלט.

4. תיעדוף משימות בבית: המשימות השגרתיות בבית (ניקיון, סדר, לימודים) בעלות חשיבות, אך חשוב לבחון מחדש מה בהן הכרחי, ועל מה רצוי לוותר באופן זמני. זכרו שהמצב איננו שגרתי, ולכן ניסיון לשמור על ניקיון מופתי ושעות מסך מינימליות, עלול לגרור מאבקים מיותרים ולרוקן את כוחותיכם. לפיכך, מומלץ להגדיר את התחומים שחשוב להקפיד עליהם (למשל, מקלחת וכניסה לממ"ד), וגם את התחומים שאפשר להתגמש לגביהם בתקופה הזו (למשל, הכנת שיעורי בית, שעת הכניסה למיטה).

5. ומסר להורים: דאגו לעצמכם. זכרו שמזון איכותי, שינה, קשר עם המשפחה המורחבת ועם חברים, וחיזוק הזוגיות הם מקור לטעינת הסוללה שלכם. כיוון שאתם מקור החוסן עבור ילדיכם, הקפידו למלא את המצברים. שמרו על חמלה עצמית אם לא פעלתם בדיוק כפי שרציתם, ונסו לעבור את התקופה המאתגרת הזו בצורה הטובה ביותר שאפשר.

לסיכום, חשוב לנו להזכיר לכם, ההורים, כי אתם יכולים להסתמך על הכוחות והמיומנויות שכבר פיתחתם במצבים דומים בעבר. בתקופת הקורונה ובמלחמה שנפתחה ב-7.10, התמודדתם עם לא מעט אתגרים ואירועים טראומטיים, וכך גם ילדיכם. הכוחות הללו טמונים בכם, ואתם מחזיקים ביכולת להתמודד גם עם התקופה הנוכחית.

איור 2: סיכום עקרונות המאמר (לתלייה על המקרר).

על הכותבים

ד"ר אביב נוף - פסיכולוג קליני מומחה, חבר סגל ההוראה האקדמי באוניברסיטה הפתוחה ומרכז הוראה במחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה. טלפון: 052-8403465; דוא"ל: [email protected]

ד"ר ליאור סברנבסקי - פסיכולוגית חברתית ומרצה באוניברסיטה הפתוחה.

אשחר שורק - פסיכולוגית חינוכית מומחית ומרצה באוניברסיטה הפתוחה.

פרופ' גתית קוה - נוירופסיכולוגית ופסיכולוגית שיקומית מומחית, פרופ' מן המניין במחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה.

מקורות

נוף, א., סברנבסקי, ל., שורק, א., & קוה, ג. (2025). מודל א"ש תמ"ה: הסבר תומך חוסן לילדים כהתערבות טיפולית בעקבות אירועים טראומטיים. פסיכואקטואליה, 99, 35-43