תפריט נגישות

להקשיב למוסיקה של המילים - בטיפול ובחיים

להקשיב למוסיקה של המילים - בטיפול ובחיים

אדם קהתי - פסיכולוג קליני

היכולת שלנו לקלוט תכנים מהסביבה נעשית בכל מיני רמות, על ידי תהליכים הכרתיים וגם תת הכרתיים. רמה אחת של קליטה נעשית על ידי הפניית קשב: תהליך מודע שלרוב מתמקד בתוכן המילים כפשוטן. זה קורה באופן יום יומי, בכל אינטראקציה בין בני אדם ובכל שיחה. בתהליך זה, מתרחשת הבנה של מילים ומסרים וגם עולות תחושות ורגשות. הרמה השנייה של קליטה היא חמקמקה יותר ולעיתים מכוסה על ידי הרמה הראשונה. לצורך חשיפתה אנו נדרשים לגלות פתיחות לרמזים שמיעתיים וויזואליים שמובילים לרבדים מוסתרים ולא מודעים.

כיוון שזו היא חוויה המאפיינת כמעט כל אינטראקציה בין אנשים, באופן טבעי למדי היא מהווה גם חלק משמעותי מהסיטואציה הטיפולית – שיחה בין מטפל/ת למטופל/ת.

בכתבה הבאה, אשתף אותך באופן בו אני מבין תהליכי קשב יום יומיים גלויים וסמויים, ואדגים את היחסים ביניהם. כמו כן, נבין כמה הם חשובים להבנה מעמיקה ויסודית של האדם בטיפול ואציג מספר המלצות רלוונטיות לחיי היום-יום.

נושאים נוספים שאולי יעניינו אותך:

  • למה מקשיב הפסיכולוג בזמן שמדברים
    למה באמת מקשיב הפסיכולוג בזמן שאתם מדברים?
  • אינטליגנציה רגשית
    אינטליגנציה רגשית – איך אנחנו מבטאים ומבינים רגשות?
  • שפת גוף
    כיצד להשתמש נכון ולהבין שפת הגוף?

הכלים היוצרים את המוסיקה: על המשמעות הנמצאת מתחת למילים

נחשוב לרגע על דוגמה: חברה מספרת לך שנסעה במיוחד לברלין כדי לראות להקה שציפתה לראות אותה זמן רב. במהלך ההופעה היא אפילו הזילה דמעה כשראתה את הנגנים מבצעים את השיר האהוב עליה. היא אומרת שלרגעים החיבור שלה למוסיקה היה כל כך עוצמתי עד כדי שהיא נסחפה לתוכו ואיבדה תחושת זמן...

כאשר אנחנו שומעים על חווייתה של החברה, הנטייה הראשונית והאינטואיטיבית שלנו היא לנסות להבין את הסיפור "מתוך עצמנו", דרך חוויות דומות שחווינו. ייתכן שבחוויות שלנו נזהה תחושות התואמות את החוויה של החברה, אך בוודאי שנתקל גם בתחושות שמשקפות יותר את העולם שלנו מאשר את עולמה. חשבו על יצירה מוסיקלית של שני סקסופוניסטים שלרוב מנגנים בנפרד בתוך הרכב, כל אחד נושף בכלי משלו אך כאשר הם נושפים יחדיו נוצרת מוסיקה חדשה שקשה לבודד אותה למרכיבים.

מפגשים "בין חווייתיים" אלו, כלומר – מצבים בהם אנו מקשיבים לאדם אחר ובוחנים היכן החוויה שלו חוברת עם החוויה שלנו והיכן היא מופרדת ממנה – דומה למדי לתהליכים מסוימים שמתרחשים בטיפול ולכן יכולים לעזור לנו להבין טוב יותר את תהליך הקשב הטיפולי. כפי שניתן לראות, תהליך מיפוי החוויה הוא סבוך ולצורך התרתו והבנה טובה יותר של התקשורת הבין-אישית נוכל להיעזר בשאילת שאלות ובפענוח רמזים.

שאילת שאלות

כדי להבין זאת, בואו נחזור ונעמיק בדוגמא שהצגתי קודם. חברה נסעה לברלין להשתתף בהופעה שכבר מזמן רצתה לראות – מדוע היא כל כך רוצה לראות אותה? איזו משמעות יש עבורה לשיר האהוב עליה? אילו תחושות עברו בה כשנסחפה ואיבדה תחושת זמן? שאלות אלו פותחות דרך למחוזות שונים בנפשה ובתשובותיה היא עשויה לבאר אותם ולהדגיש את חווייתה האישית. מהלך זה מקרב אותנו אליה ומעצב את ההבנות שנגיע אליהן מהשיחה באופן מדויק יותר לתפיסתה.

כך למשל, אם נשאל את חברתנו "איך היה לך לאבד תחושת זמן?", עשויות להיות לכך תשובות פוטנציאליות שונות:
- "זה היה כל כך משחרר, הרגשתי שאני נמצאת בתוך המוסיקה והייתי מאושרת, הייתי אחד עם המוסיקה".
- "זה היה ממש מפחיד, לא להרגיש את הזמן פתאום, זה לגמרי לאבד שליטה מבחינתי. תכלס, הרגשתי שאני איפשהו הולכת לאיבוד".
- "זה היה כל כך משחרר מצד אחד והרגשתי שאני נמצאת בתוך המוסיקה אבל זה היה גם ממש מפחיד, לגמרי לאבד שליטה".

כל תשובה כזו היא קצה חוט לעולם הפנימי של החברה. כל תשובה כזו עומדת בפני עצמה ומסמנת חוויה עיקרית וחשובה שדורשת העמקה נוספת בשביל להבין את רבדיה. לצד זאת, גם בשלב ראשוני זה, החוויה מצליחה להתבהר מעט יותר ואנחנו מתחילים להבין משהו לגבי הזיכרונות והתחושות הסובייקטיביות שלה.

בדיוק כמו מוסיקה שסכום חלקיה מתהווה לכדי יצירה שלמה אך היא למעשה מורכבת מאוסף של כלים אקוסטיים או ערוצים אלקטרונים רבים שביחד יוצרים צלילים, טקסטורות, שכבות ואפקטים, כך גם החוויה עצמה וההקשבה לה. אם נמשיל את החוויה ליצירה מוסיקלית, כדי להבין ממה היא מורכבת נתחיל בחקירה של כל כלי או ערוץ המרכיבים אותה ונעמיק לרזולוציות גבוהות יותר.

ביכולת ההצלחה של הרכב מוסיקלי טמונה עבודה יחד, בתזמון המתאים, בהרמוניה ובהתאמה. כך גם בטיפול, במפגש בין המטפל למטופל נוצרת חוויה משותפת שלמה שעשויה ממרכיבים שונים כמו גובה טון הדיבור, הטקסטורות והרבדים של הקול שמתלווים לתוכן הדברים. אם המטפל מוכן לכך, נוצרת עבורו הזדמנות פז להרגיש כיצד המנגינה "פורטת על מיתרי נפשו" ומתוך כך להבין את חווית המטופל וללמוד את הדקויות שבה. במובנים מסוימים, למידה זו למעשה מובילה ליצירה מוסיקלית חדשה ומשותפת של המטפל והמטופל ובפעמים רבות היא נותרת בנפשם של שותפי השיחה וממשיכה "להתנגן" מפעם לפעם.

רמזים במנגינה של המילים: על ההבדל בין התוכן שנאמר בעל פה לחוויה הרגשית הסמויה

לכל שיחה יש קצב משלה, גווני הקול משתנים, דינמיקה מיוחדת של הטונים והאינטונציה, משפטים מתארכים או מתקצרים ומילים מסוימות שנבלעות בעצירה פתאומית, או דווקא מודגשות הברה אחר הברה. המנגינה הזו של המילים מהווה ערוץ אינפורמציה נוסף עבור מי שמקשיב לחוויה (חבר או מטפל). ערוץ זה, המקביל למילים עצמן אשר נאמרות, מגלה לנו עוד דברים על עולמו של הדובר.

כשהערוץ הזה עולה בקנה אחד עם עוד מקורות מידע, הוא מחזק את ההבנות הקיימות, שולל אותן או עוזר לנו לעצב אותן מחדש באופן תואם יותר לחווייתו של הצד השני. למשל, אם חברתנו מספרת לנו כי התרגשה מאוד בהופעה, וטון הדיבור שלה עליז, מהיר וקופצני, ישנה התאמה. לעומת זאת, אם חברתנו מספרת לנו במילים כי מאוד נהנתה, אך המנגינה של דבריה היא למשל איטית, מונוטונית או קטועה ייתכן שנרגיש כי יש ממד נוסף של חוויה שטרם התוודענו אליו, ונרצה להמיר את החוויה הצלילית לכדי חוויה מילולית כך שנוכל לבדוק אותה מול המידע הקיים.

דוגמא קלינית

שעתה של בתי מגיעה והיא דופקת על דלת החדר. הפעם דפיקותיה שונות, הן פחותות במספר, קצרות ומהוססות. בעודה מתדפקת על דלתי אני מפליג במחשבותיי שאצבעותיה בקושי נוגעות בדלת ושבשל כך אני לא מצליח לשמוע את תיבת התהודה של העץ כפי שאני בדרך כלל רגיל.

כאשר אני פותח את הדלת מבטינו מצטלבים לרגע אחד ואז היא מסיטה את מבטה לעבר החלון בעודה פוסעת לכורסא. בתי מתיישבת, מחזירה את מבטה אלי, ממצמצת מספר פעמים ומתחילה לדבר. בעודה מדברת אני מתקשה לשמוע את קולה שנשמע לי שברירי. במהלך השיחה היא שומטת הברות של מילים מסוימות ואני חש כאילו הן נבלעות בתוך הטקסט.

בתוכן הגלוי של השיחה, בתי אומרת שהכירה גבר חדש, שהיא נרגשת על כך ומקווה שיחסיהם יתפתחו לזוגיות. אני מתרגש יחד איתה וזוכר שמזה זמן רב רצתה להיות בקשר רציני. לצד ההתרגשות, חשוב לי שלא לשמוט את הרמזים האודיו-ויזואליים שהשאירה לי טרם כניסתה לחדר ועד עתה, מאחר והם טומנים בתוכם מידע חשוב ורגשות נוספים.

בעודה מדברת אני קשוב לדבריה ובמקביל מתחיל ביצירת אינטגרציה רב ממדית של הדברים שהתרחשו עד כה: אצבעותיה שנוגעות – לא נוגעות בדלת, הדפיקות המהוססות והקצרות גורמות לי לחשוב שמביאה איתה את הרצון לקשר אך מאחר ורגילה לקשרים קצרים היא מהססת לפתוח דלת למקום חדש בליבה. יתכן שמבטינו שנפגשו, הפניית ראשה הלוך וחזור ומצמוצי העיניים, מדגישים את האמביוולנטיות בין הרצון לקשר קרוב לבין קטיעתו כאשר הוא מתחיל להירקם. הקושי שלי לשמוע את קולה, שבריריותו ושמיטת הברות של מילים מסוימות מעלים בי שאלות רבות לגבי מקומה בקשר זוגי שאחלוק כאן רק את חלקן: האם היא חוששת מכך שקולה לא ישמע? האם היא חוששת להישמט או להיבלע ולכן זקוקה לשמור על מרחק מסוים?

כעת עלי לבדוק בזהירות את השערותיי ושאלותיי, ובזמן שנראה לי מתאים שאלתי אם לצד ההתרגשות שחשה יש גם חשש מקשר קרוב. בתי השיבה וקידמה אותנו צעד אחד נוסף להבנת חווייתה באופן מלא יותר.

-דוגמא זו היא דמיונית, נכתבה להמחשת הרעיונות שמוצגים במאמר ואינה מבוססת על מקרה ספציפי כזה או אחר.

לאבד לרגע את הקשב למילים

זה עשוי להישמע מוזר, אבל לפעמים דווקא המקום בו נרשה לעצמנו ללכת לאיבוד בחוויה, לשחרר את התבניות המילוליות המוכרות ולהעז להתמסר לצלילים-נפשיים, הוא זה שיאפשר לנו להאזין למקומות נפשיים חסרי צורה וטרום-מילוליים.

אני מאמין שדווקא מתוך מגע עם מקומות אלו, צומחת שפה מילולית-רגשית. את הטרנספורמציה בין חוויות אמורפיות וחסרות מילים לחוויות ברורות יותר שניתנות לדיבור אפשר לראות עוד מראשית החיים, מהשלב בו התינוק ברחם אמו, במקום בו אין עדיין מקום למילים אך ישנה תגובה לתדרים, צלילים וויברציות של קול.

הניסיון להמיר חוויה "צלילית", המהווה דבר די מופשט, לכדי חוויה מילולית ברורה ומוגדרת הוא מאתגר ביותר. אבל אין זה נורא, שהרי גם תחושות ורגשות הם דבר מופשט ואנחנו הרי לא מפסיקים לנסות להכניס אותם לתבניות מילוליות שבוודאות גורעות משהו מהחוויה, אך בסופו של יום מאפשרות לנו לדבר בשפה משותפת ולמעשה אין לנו אלטרנטיבה טובה יותר כיום.

יישומים בחיי היום-יום

אז עכשיו כאשר אנו מבינים שמתחת למילים עצמן מסתתרות משמעויות שונות עבור אנשים שונים, ושגם המנגינה של המילים והרמזים הוויזואליים מלמדים אותנו משהו על הסיפור – ישנן כמה מסקנות שנגזרות מכך שניתן לנסות ליישם בחיי היום-יום:

1. נטרלו גירויים והסחות דעת כשאתם במהלך השיחה

בואו ונתחיל מדבר בסיסי, עזבו טלפונים! לפחות במהלך השיחה, שיהיו בצד. זה דורש לפעמים תהליך גמילה מסוים, אבל זה שווה את המאמץ כדי להיות ממוקדים במי שמולכם. לשים טלפונים בצד, זו לא רק פעולה שנובעת מנחמדות ונימוס, אלא התכווננות של ממש לקיום שיחה משמעותית ועמוקה יותר עם הצד השני.

2. בואו פתוחים לחוות והקשיבו למנגינה של השיחה

ככל שתצליחו להגיע למפגשים עם אדם אחר במצב שאתם פתוחים להכיר אותו כמו שהוא ככה תוכלו להאזין לרבדים ולצלילים שאולי קודם לכן היה קשה להבחין בהם. לדוגמא: אם הפרטנר שלכם מדבר במהירות, קולו גבוה, הבעות פניו נלהבות ותנועת גופו אנרגטית, נסו לראות מה הדבר מעלה בכם ואיך אתם יכולים להתחבר לכך. במידה ואתם מרגישים שקצת נסחפתם באינטראקציה ובקצב של הפרטנר למקומות שפחות מתאימים לכם, תמיד תוכלו להכתיב קצב חדש ולהזמין את הצד השני להצטרף אליכם.

3. עצרו רגע לפני הסקת מסקנות

כאשר אתם מקשיבים לסיפור שמספר לכם אדם אחר, השהו לרגע את המחשבות והתגובות האוטומטיות שלכם, ובררו עם הצד השני למה הוא התכוון בטרם תגיבו. עצירה והשהיה של תגובה מהירה לצד שאילת שאלות, נותנות לכם את האפשרות להבין טוב יותר את הצד השני, ובמקביל לתת לו תחושה טובה יותר מעצם היותכם קשובים לו.

על הכותב – אדם קהתי

פסיכולוג קליני מומחה. מטפל במתבגרים ומבוגרים בקליניקה פרטית במרכז הארץ. עוסק בניתוח אבחונים פסיכודיאגנוסטיים בשנהר יעוץ ללימודים ותעסוקה. כתב תוכן וסוקר במגזין האודיו האינטרנטי דיטאון וחובב מוסיקה וסאונד מושבע. בשנים האחרונות עבד כפסיכולוג במרכז לבריאות הנפש "גהה", במרפאה למבוגרים ולפני כן במחלקת אשפוז פתוחה למבוגרים. גישתו הטיפולית נטועה בעיקרה בזרמים פסיכואנליטיים והוא מוצא עניין מיוחד בנושאים של טראומה, טלפתיה, חומרים משני תודעה ותקשורת בין-אישית.

תודה מיוחדת לאמי האהובה שנטעה בי את האהבה למוסיקה, לאיש מיוחד ויקר שמלווה אותי בדרך ולמטופלת יקרה שהעבודה עמה נתנה לי השראה לכתיבה.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול נפשי

עוד מאמרים שיעניינו אותך