03.05.16
מיכל וימר
ציורים הם חלק בלתי נפרד מעולמם של ילדים: חלק מהנה המאפשר לילדך לבטא את עצמו באופן יצירתי, להמציא ולתת מקום לרגשותיו. בהתאם, עשרות הציורים אשר מקשטים את האלבומים, הקירות ודלת המקרר אינם רק עדות להתפתחותו הקוגניטיבית והמוטורית של ילדך אלא גם חלון לנפשו. מיכל וימר, המתמחה בפענוח ואבחון ציורי ילדים, מסבירה כיצד ניתן להשתמש בציורי ילדים כדי לזהות מצוקות רגשיות.
ציורי ילדים ככלי טיפולי
ציורים הינם חלק בלתי נפרד מעבודה טיפולית עם חלק מהילדים. לעיתים הילד ניגש אל הציור, במקום להשתמש במילים, ופונה אליו ברגעים מאוד מסוימים במהלך הטיפול.
ההתבוננות בציורים והאבחון באמצעותם אינם מהווים תחליף לשיחה והתבוננויות אחרות בילד, אלא תוספת משמעותית: לציורים יש שפה משלהם, ופעמים רבות לשפה זו אין בהכרח מקבילה מילולית או אפילו התנהגותית. כך, הביטוי לקושי ניבט רק מבעד לציור.
הקריאה הנכונה והמושכלת של ביטוי הזה עשויה לסייע למטפלים במיוחד במקומות בהם יש תחושות של תקיעות בטיפול, עמימות וחוסר וודאות או אפילו רצון כנה ולגיטימי של המטפל להבין מעט יותר את הילד המטופל.
בהתאם, מאמר זה מבוסס על נקודת מוצא יחיד ומרכזית: ציורי הילדים וגם כתבי היד (שגם הם סוג של ציור גרפי) הם כלי שפתי נוסף בו משתמשים הילדים, אשר דרכו ניתן להבין את רחשי ליבם ולסייע להם בעת הצורך.
זיהוי מצוקות בציורי ילדים
תחום ציורי הילדים הוא תחום רחב ומגוון בהתאמה גילאית. ההתבטאות בציור היא חופשית יותר ונטולת הגבלות וכללים (בניגוד למשל לכתבי יד). כל בחירה שהילד מבצע בציור מושפעת על פי רוב ממצבו הפיזי, המנטאלי והנפשי, ופחות מהצורך לחקות ולעמוד במשימה שהוכתבה מגבוה (כמו למשל בכתבי יד שהם מיומנות נרכשת יותר). הציורים ממשיכים ללוות את כתבי היד של ילדים ובני נוער כשרבוטים בצידי המחברות, ובהמשך כחלק אינטגראלי מהחתימה.
ישנם מספר סימנים בציורי ילדים אשר עשויים להעיד על קיומה של מצוקה. עם את, יש להדגיש כי איתור מצוקות בציורי ילדים מחייב בדיקה של מספר רב של ציורים, הופעה סטטיסטית והצלבה של מספר רב של סימנים, כמו גם תצפית על הילד והתערבויות אחרות בהתאמה למקרה במדובר.
ראשית, באופן הכללי ביותר יש לתת את הדעת לכל תופעה קיצונית שהיא - שימוש לאורך תקופה ארוכה במיוחד בצבע אחד תוך סירוב להשתמש בצבעים אחרים, או לחילופין ציור שחוזר על עצמו שוב ושוב (מלבד ציורים המאפיינים תקופות נורמטיביות בקרב ילדים - תקופת הלבבות של גיל חמש וכד').על פי רוב מומלץ שלא לייחס משמעויות לציור על פי הנושא שלו, התייחסות שהתגלתה כבלתי מובהקת במחקרים אקדמאיים, אלא לייחס משמעות למצוקה על בסיס סגנון הציור, איכויות הקו, אופן ההתארגנות על הדף וכדומה. במילים אחרות, לא 'המה' הוא הקובע כי אם 'האיך':
• רגרסיה פתאומית בשלבי הציור - למשל, ילד בן 6 שעד כה צייר באופן צורני וסימבולי חוזר פתאום לשלב השרבוט. הרגרסיה הפתאומית מגנה על הילד משום שהוא חוזר לשלב מוכר ולכן בטוח יותר עבורו . מעניין לציין, בהקשר לתופעה זו, כי מגמת הרגרסיה בציור עשויה להופיע לפני ביטויה בהתנהגות - כלומר, היא עשויה לרמז על קושי שעדיין אינו מוצא ביטוי בהתנהגות, אך עתיד להתבטא בהתנהגות.
• שימוש בלחץ חלש מאוד - כאן יש לשלול בראש ובראשונה האם התופעה נובעת מסיבה פיזיולוגית (טונוס שרירים נמוך וכד'), במידה ואפשרות זו נשללת, יעיד הדבר, בהצלבה עם סימנים נוספים, על כיוונים של חוסר בטחון ותחושת חוסר אונים לגבי יכולת ההתמודדות עם העולם.
• מיקום אלמנטים בצידי הדף - ילדים רבים החווים קושי בהשתלבות חברתית, או חשים שנוכחותם אינה משמעותית לסובבים אותם, ימקמו בית/פרח/ דמויות בצידי הדף, כאשר רווח גדול ומשמעותי יתקיים במרכז הדף.
• ציורי דמויות מעוותות ומפלצתיות - שיניים חשופות, ידיים גדולות ומאיימות ובעיקר דמויות חסרות כל צלם אנוש - כל אלה קשורים לנושא הציור. כפי שציינתי קודם לכן, הנושא עצמו לא מעיד בהכרח על מגמות של מצוקה, יחד עם זאת כאשר כל עבודתו האומנותית של הילד מוצפת בתכנים מעין אלה, יש להמשיך ולבדוק כיוונים של קושי ובעיקר פחד גדול מהתמודדות עם הסובב אותו. מן הראוי לציין, כי ילדים רבים (ובעיקר בנים) אוהבים לצייר מפלצות ודמויות כוחניות, ולא כולם מעידים על מצוקה. ציור יהפוך למעיד על מגמות של מצוקה רק כאשר מתקיימים מספר תנאים גרפיים כגון: קו שבור, תנועה רוטטת על הדף וכדומה.
• ציורים שבלוניים ונוקשים מדיי - כאשר הציור אינו תולדה של התבטאות חופשית, יש לבחון אפשרות שהילד חווה קושי כלשהו. כאשר הילד מקפיד יתר על המידה ש'לא לצאת מהקווים', מקפיד מאוד על המסגרת של הציור, צובע בלחץ חזק כל כך עד שנוצר חור בדף, ובעיקר יוצא מכליו כאשר אינו מצליח במשימה זו, יש לבחון אפשרות של קושי בהתמודדות עם מצבים לא צפויים/ מצבי חרדה ובעיקר פחד מביצוע לא מושלם.
• השמטת צד בחלק מהדמויות (למשל: ציור יד רק בצד ימין) - עלולה להעיד על בעיה פיזיולוגית או בעיה בראייה כולל מיקוד ראייה, כמו גם הפרעות ריכוז. מעבר לכך, יש לבדוק מבחינה פסיכולוגית מדוע התופעה חוזרת על עצמה, באופן כה עקבי.
• שקיפויות למיניהן - הכוונה לציור בו רואים את מבנה הראש מבעד לכובע, רגליים מבעד למכנס וכד'. תופעה זו נחשבת לנורמטיבית עד גיל 7-8 אך מעבר לכך תעיד על קשיים בתחום הרגשי ובתחום הקוגניטיבי (קשיי ריכוז, חשיבה מבולבלת) והתנהגות רגרסיבית בתחום הרגשי.
אלו הן רק חלק קטן מהדוגמאות הרבות הקיימות בתחום. כמובן שבכל נושא ציורי דמויות אנוש מופיעות מצוקות רבות בחלק מהאיברים, בציורי בית נוכל למצוא השתקפות של היחסים המשפחתיים ולכל ציפור ברקיע הציור, ענן חולף ופרפר חופשי יש משמעות עמוקה ומשמעותית יותר. יחד עם זאת, חשוב לחזור ולהדגיש כי דבקו בתחום גם וכמה מיתוסים שאינם מעידים בהכרח על מצוקה. דוגמא לכך היא מיתוס הצבע השחור, אשר אינו מעיד בהכרח על מצוקה. בדומה, מצוי מיתוס 'דמות ללא זרועות ידיים' שגם הוא אינו מעיד בהכרח על מצוקה, בעיקר לא בין הגילאים 5-7. בסופו של דבר, איתור המצוקה מחייב הצלבת סימנים רבים ולאורך זמן.
הסימנים שצוינו במאמר זה, הם רק חלק מקשת רחבה של סימנים המופיעים בציורי ילדים ובכתב יד של ילדים ובני נוער. עם זאת, יתכן ותמצאו בכתב יד או בציור תופעה כלשהי שהוזכרה כאן, והיא לאו דווקא תעיד על מצוקה וזאת משום שהיא משולבת עם סימנים חיוביים רבים המבטלים אותה.
בכל מקרה של התלבטות, מומלץ להיות ערים לתופעה ולפנות כמובן למאבחן מקצועי, יחד עם זאת אני מקווה שמאמר זה היה , ולו במעט, לעזר.
למידע נוסף אודות הדרכת הורים
על הכותבת - מיכל וימר
מטפלת באמנות (M.A), עוסקת בפענוח ואבחון ציורי ילדים וכתיבת חוות דעת משפטיות.
