תפריט נגישות

פרפקציוניזם: בין שאיפה למצוינות ודרישה לשלמות

פרפקציוניזם: בין שאיפה למצוינות ודרישה לשלמות

איילת שקד שילוני

רבים מאיתנו ככל הנראה חוו ראיון עבודה בו נדרשו לציין תכונה שלילית המאפיינת אותם. מתוך הרצון שלא לחשוף תכונה שתציג רושם שלילי, לא פעם עולה האפשרות המתבקשת לומר "פרפקציוניזם". הרי איזה מעסיק לא ירצה עובד ששואף למצוינות ושלמות בעבודתו?

על אף ההתייחסות הרווחת לתכונת אישיות זו, חשוב שלא להתבלבל – קיים הבדל משמעותי בין שאיפה למצוינות ובין דרישה לשלמות. בתוך כך, תכונת הפרפקציוניזם יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים. החל ממצב "מסתגל" בו התכונה מסייעת ביצירת מוטיבציה פנימית, תורמת ליכולת להתגבר על קשיים ולהגיע להישגים והצלחות, ועד למצב מסתגל פחות, בו הנטייה הפרפקציוניסטית יכולה לגרום לאדם לצאת למסע מתמשך ולא נגמר הגורר סבל, ביקורת עצמית ובמקרים חריפים אפילו דכאון, ללא תלות בהישגים ובהצלחות.

כיצד זה נראה?

כאשר מתבוננים על נטייה לפרפקציוניזם, חשוב לשים לב כי מדובר בתכונה שכאשר אינה דומיננטית יתר על המידה, היא יכולה לתרום לאדם ולקדם אותו. כך, פרפקציוניסטים מסתגלים יודעים להציב לעצמם יעדים מאתגרים, יש להם סטנדרטים גבוהים והם עובדים קשה לצורך השגת יעדים. הם שואפים לצמיחה, נהנים מהתמודדות עם אתגרים ויכולים להיות גאים בהצלחות ובהישגים שלהם.

חשוב לציין שאדם מסוים יכול להיות פרפקציוניסט בתחומים מסוימים של חייו ובאחרים לא. לדוגמא, אדם אשר מצד אחד מתאמץ, דוחף עצמו קדימה ולא שבע רצון משום הישג בעבודתו, לא בהכרח ינהג באותו האופן בתחום הזוגיות. ייתכן כי בהיבט זה, יוכל לקבל עצמו כמי שאינו בן הזוג המושלם.

כאשר מתייחסים לפרפקציוניזם לא מסתגל, כדאי להסתכל על התכונה כנעה על רצף, בהתאם למידה בה היא פוגעת באיכות החיים של האדם. במקרים כאלו, אנשים פרפקציוניסטים לרוב מתאפיינים בהצבת יעדים גבוהים, לרוב בלתי מציאותיים, לעצמם ולאחרים. לדוגמא, בחורה שלא מרוצה ממראה גופה תגדיר לעצמה שעד שהיא לא מרזה 30 ק"ג ומגיעה למידות לא מציאותיות של "בארבי" המיתולוגית, היא תמנע מלצאת לדייטים.

במקרים רבים, פרפקציוניסטים מסוג זה יטו למצוא טעויות בביצועים שלהם ושל אחרים, יהיו מאוד בביקורתיים ולעיתים אף ינהגו לדחות פרויקטים או משימות מתוך פחד גדול מכישלון. הם יתעלמו או יבטלו מחמאות שהם מקבלים מן הסביבה ולא יחגגו את הצלחותיהם. במקום כל אלו, הם יחפשו אחר אישורים ותיקוף מאנשים חשובים בחייהם. כך, מה שהופך פרפקציוניזם קיצוני לכל כך פוגע הינו שבעוד האדם נראה כמי ששואף להצלחה, הוא בפועל ממוקד בהימנעות מכשלון, דבר היוצר דומיננטיות של חוויה שלילית.

לעיתים, פרפקציוניזם מקושר לצורת חשיבה של "הכל או כלום" ולחשיבה "קטסטרופלית". כך למשל, ילדים פרפקציוניסטים עשויים לחוות כישלון אחד במבחן כהתחלה של שרשרת כישלונות. במקרה כזה, צורת חשיבה קטסטרופלית תביא למחשבה שהמצב רק יחמיר – למשל שלא יתאפשר להם להגיע ללימודים גבוהים או לכל מטרה שיציבו לעצמם. תחת סגנון חשיבה שכזה כל החלטה הופכת למאוד חשובה, מאחר וטעות אחת יכולה להרוס את הרצף שלתפיסתם הוא היחיד לצורך השגת התוצאה המושלמת.

ניתן לזהות פרפקציוניזם בשלושה אופנים עיקריים: פרפקציוניזם עצמי – כאשר לאדם יש שאיפה לא מציאותית להיות מושלם. פרפקציוניזם לאחר – מצב בו האדם חווה ציפיות לא מציאותיות לשלמות מאחרים, ופרפקציוניזם חברתי – מצב בו האדם חש כי יש כלפיו ציפיות לא מציאותיות מצד הסביבה.

ממה נובע פרפקציוניזם?

קיימים כמה הסברים אפשריים להיווצרות הפרפקציוניזם. הסבר אחד מתייחס להיווצרות סכמה אצל הילד שלפיה לא קיימת אהבה ללא תנאי. סכמה שכזו נובעת מתחושת הילד שלא שמקבלים אותו או מתפעלים ממנו כפי שהוא, וכתוצאה מכך מתפתחת הבנה שרק אם יפעל בצורה מסוימת ותחת תנאים מסוימים – יקבל הכרה ומקום בעולם. לכן, ילדים אשר מפתחים סכמה שכזו למעשה לא מאמינים שקיימת אהבה ללא תנאי, אהבה שלא תלויה בהישגים, ריצוי האחר או הצלחות. בהתאם לתפיסה זו, הם מצפים לאהבה, הכרה וחיבה מאחרים כתלות בביצועים מושלמים שהם מפגינים ולכן הם דורשים מעצמם את מה שהם תופסים כתנאי לקבלת האהבה.

בנוסף, ניתן לראות את הפרפקציוניזם גם כדבר שנגרם בעיקר כתוצאה מהתמודדות עם לחצים פנימיים, כגון הלחץ להימנע מכישלון או מביקורת פנימית חריפה. כאשר החרדה מכישלון היא שמניעה את הפרפקציוניזם, פעמים רבות עומדת בבסיסה תחושה של חוסר ערך. הדבר יכול לנבוע בין השאר מחוויות ותפיסות שהשתרשו והופנמו בילדות, למשל כאשר נעשה קישור שבין הצלחות חיצוניות (למשל בלימודים, בפעילות ספורטיבית או במצבים חברתיים) ובין הערכה ואהבה מצד ההורים והסביבה.

ניתן גם לראות באופי ההורים דבר התורם להתפתחות התכונה אצל הילד. למשל במקרים של הורים בעלי נטיות נרקיסיסטיות, שלא הצליחו לראות את ילדם כישות נפרדת עם צרכים משלו אלא ראו בו שלוחה שלהם. כך לדוגמא, ילד להורה שהיה ספורטאי או מוזיקאי שלא הצליח להגיע להישגים מספקים ולממש את כשרונו, עלול להשליך פנטזיה לא ממומשת זו על ילדו. כתוצאה מכך הוא עשוי לדחוף אותו לתחום ולצפות ממנו להגיע להישגים שהוא לא הצליח להשיג בעצמו. ילד שגדל כך, עשוי לפתח דפוס הסתגלות שמבוסס על היענות לציפיות שמכתיבים ההורים, שנובעות מראיית הילד כשלוחה שלהם עצמם. כך, חש הילד ציפיות גבוהות, אשר מנחות אותו איך להרגיש, לחשוב, לפעול ולהצליח, בכדי לזכות בהכרה של הוריו.

הסבר נוסף אפשרי הוא שנטייה לפרפקציוניזם תתפתח אצל מי שגדל מבלי שהרגיש בטוח ולא חווה את הסביבה כיציבה ועקבית. בתגובה לכך, הוא עשוי לפתח פרפקציוניזם כדרך ליצור תחושת יכולת וביטחון בעולם שנתפס כמסוכן.

בנוסף להסברים אלו, נהוג לחשוב שככל הנראה קיים גם מרכיב חברתי המשפיע על התפתחות של פרפקציוניזם. זאת, מאחר ורואים שנטיות לפרפקציוניזם עלו מאוד בעשרות השנים האחרונות (ללא תלות במגדר ובתרבות). בתוך כך, התחרותיות הגדלה בתחומי הקריירה השונים ובעולם האקדמי נחשבים כגורמים משפיעים, לצד ההשפעות של המדיה החברתית וההשוואות המזיקות שהיא מעוררת.

פרפקציוניזם כגורם למצוקה נפשית

שלמות, גם אם נשאף אליה מאוד, לרוב אינה שאיפה מציאותית בחיינו. לכן, פרפקציוניזם הינה תכונה שיכולה להיות פוגעת ומזיקה כאשר היא קיצונית. כאשר המאמץ להגיע לשלמות הוא קיצוני הדבר עשוי להביא למגוון תוצאות שליליות: דחיינות, הימנעויות (מאתגרים אך גם מכל פעולה שיש סיכוי להיכשל בה), חשיבה של "הכל או כלום", חוסר יצירתיות והשוואות לא מציאותיות ופוגעניות.

בעוד התכונה אינה נחשבת לכשעצמה כהפרעה נפשית, מאפיינים פרפקציוניסטים שכיחים בקרב מי שמתמודדים עם הפרעות נפשיות, בעיקר אלו המבוססות על מחשבות והתנהגויות קומפולסיביות (OCD, OCPD) כמו גם הפרעות חרדה או דיכאון. זאת, מאחר ובמקרים רבים בבסיס של פרפקציוניזם לא מסתגל קיימת תחושה של חוסר ערך, תחושה שממשיכה לכונן בתוך האדם חרף הצלחותיו וביצועיו בעולם החיצוני. לכן, במקרים רבים הפרפקציוניזם הלא מסתגל יהיה מלווה גם בסימפטומים של מצוקה נפשית:

דיכאון – מאחר והאדם יחווה כל מה שאינו מושלם ככישלון (ללא תלות בביצועיו והצלחותיו) הדבר יכול לגורם למצב רוח ירוד ודכדוך ואף להסלים לכדי דיכאון.

חרדה – מאחר והאדם מציב לעצמו באופן תדיר יעדים תובעניים ובלתי מציאותיים, עליהם הוא מניח משקל רב ובלתי מידתי (כחלק מהחשיבה הקטסטרופלית), אין מנוס מכך שיחוש חרדה רבה ועוצמתית.

הפרעות אכילה – כיום מחקרים רבים מציגים קשר שבין הפרעות אכילה ונטייה לפרפקציוניזם (בעיקר בקרב נשים).

דרכי טיפול

במידה וההתמודדות עם פרפקציוניזם יוצרת מצוקה, ייתכן וכדאי לפנות לטיפול. במצוקה שנוצרת ניתן לטפל באמצעות גישות שונות:

הגישה הקוגניטיבית התנהגותית (CBT) – טיפול בגישה זו יתמקד בעבודה על פרשנויות אפשריות לסיטואציות קיימות, אתגור אמונות יסוד של האדם על עצמו ("אני לא שווה"), ואמונותיו על העולם ("אם אני לא מושלם אז אני לא ראוי לאהבה"). העבודה תכלול גם התייחסות לעיוותי חשיבה שהאדם הפנים (דפוס "הכל או כלום", חשיבה קטסטרופלית).

הגישה הפסיכודינמית – הגישה רואה את הפרפקציוניזם כנובע מסופר-אגו נוקשה ורודפני המביא לביקורת עצמית מוגזמת ומגבילה אשר לא מאפשרת גמישות והתמודדות עם כשלים הקיימים במציאות. עבודה טיפולית שכזו תשאף לריכוך הסופר אגו הנוקשה, לצד התמקדות בגורמים שיצרו את דפוס הפרפקציוניזם אצל האדם.

בתוך הטיפול, הקשר שנוצר בין המטפל למטופל הוא בעל תפקיד משמעותי, שכן מטופל שרוב חייו הרגיש שבלי שיהיה מושלם לא יעריכו ויאהבו אותו, יכול להפיק חוויה מתקנת מטיפול בו נמצא מולו מטפל שרואה, אוהב ומתפעל ממנו כפי שהוא. זאת, בתקווה שאל מול דמות שכזו יצליח להוריד חלק מההגנות ולהיות פשוט הוא עצמו – אנושי, לא מושלם, אבל שלם.

על הכותבת

איילת שקד שילוני, עובדת סוציאלית קלינית, (MSW), עוסקת בטיפול נפשי במבוגרים שמשלב בין השאר מרכיבים קוגניטיביים התנהגותיים (CBT). נייד – 0526863336.

תחומי מומחיות:
טיפול נפשי ,פסיכותרפיה

אנשי מקצוע בתחום

טיפול נפשי

עוד מאמרים שיעניינו אותך