מה אומרות עלינו התחפושות שבחרנו?

צוות בטיפולנט

התחפושת אולי מאפשרת לנו להסתתר למשך החג מאחורי זהות בדויה, אבל באופן פרדוקסלי - הבחירה בה דווקא חושפת אותנו ומספרת דבר מה על משאלותינו והתכנים המעסיקים אותנו. אז מה אומרת עלינו התחפושת שבחרנו, ומה מספרת לנו הבחירה של הילד דווקא בתחפושת ספציפית?

מאחורי המסכה

כאשר אנו בוחרים בתחפושת ספציפית אחת מתוך אין ספור התחפושות האפשריות, אנו למעשה נותנים ביטוי, מודע או בלתי מודע, לצורך או תוכן המצוי בנפשנו. דרך התחפושת אנו אומרים למעשה, כי נושא מסוים מעסיק אותנו: הילד המבקש להתחפש ל"מפלצת מפחידה" מספר לפעמים דרך הבחירה על הרצון להתמודד עם הפחדים המלווים אותו, או על הרצון להפוך את אותן חוויות מאיימות לזרות ומאיימות קצת פחות; המתבגר המתחפש לרוצח סידרתי הוא לפעמים אותו מתבגר עדין וביישן אשר עדיין לא מצא דרך לפרוק ולבטא באופן ישיר את תוקפנותו; הנערה המחופשת ל"חתולה סקסית" מודיעה לסביבתה שגדלה ואינה אותה ילדה קטנה שהיתה שנה שעברה, בחטיבה. במילים אחרות, פעמים רבות התחפושת היא הדרך שלנו לבוא במגע עם תכנים נפשיים המעסיקים אותנו, להתיידד איתם קצת יותר או לספר עליהם לסביבה.

יחד עם זאת, חשוב להיזהר ולא להקנות משמעות יתרה לבחירה בתחפושת ספציפית מאחר והבחירה עשויה לסמן משמעויות שונות ואף הפוכות עבור אנשים שונים. כך, למשל, הבחירה בתחפושת בעלת גוון אלים עשויה להיות הדרך להתמודד עם פחדים מאלימות ולחלופין - להוות ביטוי לכעסים ודחפים תוקפניים. כמו כן, בחירה בתחפושת זו עשויה לעיתים שלא לשאת כלל מסרים הקשורים לאלימות ותוקפנות, אלא לבטא את רצונו של הבוחר בה לעורר פרובוקציה או למשוך תשומת לב שאינו בטוח שישיג בדרך אחרת.
בקרב ילדים ומתבגרים יש להיות זהירים במיוחד בניסיונות להבין את משמעות הבחירה בתחפושת מסוימת. זאת, מאחר ולטרנדים והשפעות חברתיות עשויה להיות משמעות רבה במיוחד, שלעיתים עולה בחשיבותה על משמעות הבחירה האישית. כך, למשל, ילדים ומתבגרים עשויים "ללכת עם הזרם" ולהצטרף לתחפושת קבוצתית אשר אינה משקפת תכנים המעסיקים אותם רק כדי להשתייך לחבורה נחשקת, או לבחור בתחפושת שהם מניחים כי תמצא חן בעיני חבריהם.

• תחפושות ככלי לביטוי עצמי

  
• המסכות שאנחנו לובשים כל השנה

  
• אז למה חשוב לבטא רגשות?

  

ומה אומרת עלינו הבחירה שלא להתחפש?

בין אם מדובר בפעילות פורים במסגרת בית הספר והתנועה ובין אם מדובר במסיבת פורים לבוגרים, כמעט תמיד נמצא בקהל המתחפשים את "סרבני התחפושות" או את אלו שמסכימים (וגם אז רק לאחר שכנוע אינטנסיבי) לחבוש כובע צבעוני בלבד.

מה מונע מחלקנו להתחפש?

פעמים רבות סרבני התחפושות הם אנשים אשר מתמודדים עם דימוי עצמי נמוך, ביישנות או חרדה חברתית ברמה כזו או אחרת. קשיים אלו, על אף השוני ביניהם, קשורים באופן הדוק לתחושות של מבוכה וללחץ רב סביב שמירה על הדימוי העצמי הייצוגי. התחפשות מצריכה פעמים רבות הרפיה מהדימוי העצמי אותו האדם מבקש לשמר בדרך כלל, ולכן מהווה אתגר לא פשוט לאנשים העסוקים מאוד בשמירה על דימויים העצמי: ההתחפשות מלווה במקרים אלו במבוכה רבה, תחושה "מטופשת" וחשש מ"לצאת פתטי/לעשות לעצמי פאדיחות", ולכן גדלה הנטייה להימנע ממנה.
גם אמירה זו יש לסייג, ובפרט במסגרת גיל ההתבגרות: מתבגרים רבים מעבירים דרך הבחירה שלא להתחפש מסר לגבי תפיסתם את עצמם כ"גדולים ובוגרים", או ניסיון להתרחק ממה שנתפס כמיין-סטרים.