חיפוש

למה לי גישור עכשיו?

למה לי גישור עכשיו?

פורסם על ידי עו"ד מגשרת נילי שילה

"מה את עושה בגישור?" היא השאלה השגורה ביותר שאני שומעת מאנשים שבודקים את האפשרות לנהל את הפרידה שלהם בעזרת הליך גישור. והם מוסיפים ושואלים – "איך אדע שלא תשכנעי אותי לוותר על זכויות שמגיעות לי?" "איך אדע שאת לא מוטה כלפי הצד האחר?" "איך אדע שהפתרון שמגיעים אליו בגישור הוא פתרון טוב?"

השאלות האלה נובעות, לא פעם, מהדאגה ואי הוודאות לגבי העתיד, שהופכות להיות חלק מהבגד שלובש אדם, כשהוא נכנס להליכי פרידה. זוהי תקופת מעבר מהמוכר, גם אם הלא טוב, אל הלא מוכר, שהנו לעתים רצוי, לעתים לא רצוי וברוב המקרים, גם מפחיד.

גישור לא יסתיים, בדרך כלל, בפתרון אליו שאף כל אחד מבני הזוג, כאשר התחיל התהליך. אין בכך כדי להביא למסקנה שצד אחד הכניע את הצד האחר, או שהליך הגישור הביא לתוצאה שאינה טובה. בדרך כלל מה שקורה בהליך הגישור הוא שכל צד מקבל חלק מהדברים שרצה ועשה וויתורים מסוימים, בצורה מושכלת. הפתרון אליו מגיעים בגישור הוא כזה שניתן לצאת איתו להמשך החיים.

אז איך קורה שאפשר לסיים גישור ולהיות מרוצה, ולו באופן חלקי?

יציאה מהעמדה האגוצנטרית

מי שנכנס להליך גישור, מקבל את האפשרות להיות אדון לגורלו, משום שהוא שותף לקבלת ההחלטות על דרך הפרידה. יחד עם האפשרות הזו, מגיעה גם האחריות הנובעת מכך שלא ניתן יהיה לטעון כי תנאי הפרידה הם תכתיב של שופט. במובן מסוים יותר קל להתדיין בבית משפט, להגיע לשם מעמדה של "מגיע לי" ולחכות שאדם אחר יכריע בסכסוך. בגישור, לעומת זאת, מעצם העובדה שההחלטות מתקבלות מתוך דיאלוג, נדרש כל אחד מהצדדים לראות גם את צורכי בן הזוג האחר ואת צורכי הילדים. האוטונומיה האישית על החיים נשמרת, לצד האחריות להחלטות המתקבלות על הדרך בה תתבצע הפרידה ואופן ניהול החיים לאחריה.

זמן שווה כסף ואיכות חיים

נאיבי לחשוב שנוח להתדיין בבית המשפט. הליכים שמתנהלים בבית המשפט גובים אנרגיות נפשיות וכספיות גבוהות פי כמה וכמה מאלה הנדרשות לגישור. ההליכים בבית המשפט מתמשכים בדרך כלל תקופה ממושכת, בעוד שהליכי גישור נמשכים בדרך כלל חודשים ספורים. בתקופה של ההתדיינות בבית המשפט, החיים מצויים בעמדת המתנה, אנשים מתקשים לתפקד בצורה יעילה בעבודה, המתח הרגשי גבוה, הילדים חשופים לסכסוך בין ההורים וקיימת תחושה של תקיעות. התחושה הזו משתחררת, לא פעם, כשהליך הפרידה הסתיים. מי שמודע לנזקים האלה ובוחר לקצר את תהליך הפרידה, מוכן לעשות ויתורים שאולי לא חזה מראש, כאשר הוא מבין את התועלת הרגשית שתצמח לו מעצם סיום הסכסוך ואת החיסכון הכספי שנלווה לכך.

על מה בעצם הסכסוך?

פרידה מביאה אתה מלוא הטנא רגשות קשים – עלבונות, תחושות של השפלה וניצול, זעם גדול ושאיפה לנקמה. בבית המשפט אין לשופט, רגיש ככל שיהיה, אפשרות לטפל ברגשות האלה, שקל מאוד לתרגם אותם למחלוקות כספיות. כך למשל, הוויכוח על אופן חלוקת ההוצאות של הילדים, יכול להסתיר את התחושה של הגבר שהאישה מנצלת אותו ותשתמש בכספים להוצאות אישות שלה, או מחששה של האישה שהגבר ינטוש את הילדים ולכן יש להבטיח, לכל הפחות, את תמיכתו הכספית בהם. בהליך הגישור אפשר לבודד את הרגשות, לבחון מה מניע כל צד להעלות דרישות או הצעות מהסוג שהוא מעלה ואחר כך לבודד בין הרגשות לבין השאלות הכספיות. אפשר לבחון את צורכי הילדים ואת המקורות הכלכליים העומדים לרשות כל אחד מההורים. לאחר ההפרדה בין התחושות והחששות, לבין שאלות כלכליות, אפשר לטפל בכל אחד מהנושאים בנפרד ולהגיע לפתרונות, לפחות בשאלות הכלכליות. 

התמונה הרחבה, הדברים שרואים משם

כשנמצאים בעין הסערה של הסכסוך, קשה לראות את הצרכים של האחר וקשה למצוא פתרונות יצירתיים, שיגדילו את התועלת שמפיקים הצדדים מהמשאבים המשותפים העומדים כעת לחלוקה. בהליך הגישור, כשהמגשר יכול לשבת עם כל אחד מהצדדים בנפרד, ללמוד ולהבין מה האינטרסים והצרכים של כל אחד מהצדדים, יש לו הזדמנות לזהות את המקומות בהם האחד יצא נהנה בעוד האחר לא יצא חסר. המגשר יכול לנסות לסייע במציאת פתרונות שיתחשבו בצרכים האלה, מבלי לגרום פגיעה בצד האחר, פתרונות שיעלו את רמת שביעות הרצון של כל אחד מבני הזוג.

אין פעלולים, אין נקמות

צדדים שמנהלים סכסוך פרידה בבית המשפט, שולפים, לא פעם, שפנים מהשרוול, מוציאים שלדים מהארון של בן הזוג, כדי ליצור אמצעי לחץ להשגת מטרה כזו או אחרת. לעתים זה מצליח, אולם תמיד הדבר משאיר טעם מר אצל הצד האחר. סביר להניח שבהזדמנות ראשונה הוא ינסה לגבות מחיר על מה שהוא חווה כסחטנות, ושיצר הנקמה לא יבוא על סיפוקו עד שיגרם כאב. בגישור אין מקום ואין צורך בפעלולים שמטרתם יצירת אווירה מאיימת, ולכן לפתרונות שיתגבשו לא יתלווה טעם של סחיטה או נקמה. לכן טובים הסיכויים שהסכם פרידה שגובש בדרך של גישור יקוים לאורך שנים.

גישור חוסך כסף

גישור הוא רק דרך אחת להגיע לפרידה. אפשר להגיע לפרידה ללא כל סיוע חיצוני, אפשר לנהל משא ומתן בעזרת עורכי דין ואפשר גם להגיש תביעות הדדיות בבית המשפט. ככל שמגדילים את הסיוע החיצוני הנדרש לגיבוש דרך הפרידה, גדלות העלויות של הצדדים ולמעשה קטנה עוגת הנכסים העומדת לחלוקה בין הצדדים. הבחירה בהליך גישור היא הבחירה הפחות יקרה, שכן למרות הליווי המקצועי בו, הוא היקר פחות מבין האפשרויות השונות. מתוך כך, הבחירה בגישור מותירה יותר משאבים כספיים לחלוקה בתוך המשפחה.

בסופו של התהליך, אולי לאדם מבחוץ לא ברור למה בני הזוג הגיעו להסכם הפרידה שעליו חתמו. רק מי שחי את הפרידה, ששקלל לתוך הליך קבלת ההחלטות את הגורמים שאינם כספיים, יכול לומר אם ההסדר אליו הגיע הינו הוגן ומאפשר לו, וגם לבן הזוג (עוד רגע לשעבר) שלו, לצאת להמשך הדרך ולבנות את חייו.

על המגשרת - עו"ד נילי שילה

נילי שילה הינה מגשרת-עו"ד בתחום המשפחה, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני במנהל עסקים, מנחת קבוצות בעלת הכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי, ועוסקת במשך שנים כעו"ד בתחום הגישור.

תחומי מומחיות:
גישור

אנשי מקצוע בתחום

גישור

עוד מאמרים שיעניינו אותך