18.09.08
צוות בטיפולנט
כיצד אנו בוחרים בני זוג?
"מחפשת גבר רגיש, רומנטי וספונטני"; "גבר עדין ומשכיל מחפש קשר יציב וחם"; "יצירתית ואנרגטית מחפשת מיוחד ומעניין"... כמעט כל אחד מאיתנו מחזיק בתפיסות ואמונות לגבי אופיו ותכונותיו של הפרטנר הזוגי האידיאלי עבורו: מערכות היחסים הקודמות שלנו, והיכרותנו עם עצמנו ועם צרכינו, גורמים לנו להרגיש כי אנו יודעים לזהות ולבחור את האדם המתאים לנו, מבין מאות האנשים שאנו פוגשים. יחד עם זאת, פסיכולוגים רבים מאמינים כי "חופש הבחירה" שלנו בתחום הזוגי אינו נרחב כפי שהיינו רוצים להאמין.
תיאוריות רבות ניסו לזהות את הגורמים להתאהבות, כאשר רובן הדגישו רכיבים בלתי מודעים המשפיעים על הבחירה. עירית קליינר פז, פסיכולוגית קלינית מומחית, עונה על מספר שאלות הנוגעות למערכת השיקולים המשפיעים על בחירות שאנו עושים בתחום הזוגי.
עד לפני כמה עשרות שנים, בחירת בני זוג הייתה למעשה הבחירה של ההורים, שניסו להתאים לבנם/ביתם פרטנר/ית מוצלח. היום, זכות הבחירה היא של הצעירים והשיקולים הפרקטיים שהנחו את ההורים כבר פחות רלוונטיים. מה מנחה היום את הבחירות שלנו?
הגורמים לבחירה נובעים גם מצרכים ואלמנטים אישיותיים וגם מנורמות חברתיות, אשר ברובם אינם מודעים. קשה מאוד להסביר למה "נדלקנו" דווקא על אדם מסוים, והשאלה היא יותר למה עם בן זוג מסוים עצרתי את החיפוש והחלטתי ש"זה זה". הבחירה בבן זוג מסוים מורכבת, בעצם ממשיכה, נורמות חברתיות, גורמים אישיותיים ועיתוי - הרבה אנשים מודים שהסכימו להתפשר ולהינשא לבן הזוג כי כבר רצו להקים משפחה. אבל, כאמור, בד"כ הגורמים לבחירה אינם מודעים.
ברמה החברתית, בעבר, כשבני זוג נבחרו בשידוך, ברור היה שלחברה ולמשפחה יש כוח בבחירה והיום הכוח הזה סמוי - למשל, גם אם קיימת משיכה לבת הזוג, העובדה שהיא שמנה עשויה להקשות על הבחירה בה מאחר ובחברה שלנו רזון מוערך יותר. ברמה האישיותית יש איזו תחושה ש"זה מה שמתאים לי", מעין תחושה של ביתיות, מוכרות. משהו בקשר מזכיר לי את עצמי, את ההורים, או משלים משהו שחיפשתי. אפשר לראות את זה כתחושה של מציאת מפתח למנעול: לי יש תכונות מסוימות ואני מחפש את האדם שיאפשר לי לממש את עצמי כפי שהייתי רוצה.
היום הרבה מאוד אנשים מתחילים "פרק ב" באמצע החיים. הבחירות שלנו משתנות? לומדים לבחור קצת יותר טוב?
הבחירה בפרק ב' משתנה אצל הרבה אנשים. גם בשלב זה יש אחוז גבוה של גירושין, אבל בד"כ בגלל קשיים בבניית תא משפחתי עם ילדים מפרק א', ופחות בגלל בחירות לא מתאימות.
חשבון הנפש שאנשים עושים בדרך כלל אחרי גירושין מאפשר להתחבר קצת יותר לצרכים המשמעותיים שלנו. למשל, מחפשים יותר חום וביטחון ופחות יופי וכריזמה, משקיעים מחשבה בחיפוש בן זוג שארצה להזדקן איתו. מצד אחד הבחירה היא יותר אישית ופנימית ומצד שני, השיקול הכלכלי הופך משמעותי יותר: יש הבנה שהכסף חשוב והיעדרו יכול להקשות מאוד על החיים ביחד, והשיקול הזה רלוונטי במיוחד עבור נשים שאין להן מקצוע או פרנסה קבועה. השיקול הכלכלי בשלב הזה הוא פחות מתוך "פוזה" ונובע מהבנה יותר מעמיקה. יש נטייה לבחירה יותר אותנטית. יחד עם זאת, גם הבחירות בפרק ב' תלויות ברמת המודעות, וגם בגיל 70 אפשר למחזר טעויות. למשל, גבר שמוצא עצמו שוב ושוב עם נשים תלותיות: הצורך להרגיש חשוב, מציל, מוחק את ההגיון ואחרי כמה שנים מתעוררת ההבנה שהקשר לא עונה על הצרכים.
כבר לפני למעלה ממאה שנים זיהה פרויד את השפעותיו של הלא מודע על התנהגותנו ותפיסותינו, ובהתאם - את השפעותיו גם על הבחירה הזוגית. בהתאם, תאורטיקנים ואנשי טיפול רבים קישרו בין חוויות הילדות הראשוניות, הצרכים שלא סופקו ודפוסי האהבה הראשוניים להם נחשפנו, לאופן בו אנו בוחרים את בני הזוג שלנו. גם אם ילדותנו והקשר עם הורינו היו טובים ומספקים, פעמים רבות אנו מחפשים בן זוג שיוכל "לפצות" על שחסר לנו: קשר עם גבר משכיל וחריף אשר אינו ביקורתי כלפינו כפי שהיה אבינו, זוגיות עם אישה חמה ואוהבת אשר לא תנטוש אותנו לטובת גבר אחר כפי שעשתה אימנו, וכן הלאה. צורך זה מביא אותנו לבחור בקשרים אשר מצד אחד מזכירים לנו את הורינו ודפוסי הקשר הראשוניים אליהם נחשפנו, ומצד שני עשויים להוות תיקון לצדדים הפחות חיוביים שבקשרים אלו. על כן, מבחינה קליינר-פז בין אנשים המודעים לשיקולים המנחים את בחירותיהם לאלו הבוחרים מתוך חוסר מודעות: אדם המסוגל להבין את מניעיו ולזהות את הצרכים העומדים בבסיס בחירותיו יהיה מסוגל לבחור באופן בוגר ומתאים יותר. כך, למשל, אדם אשר מכיר בנטייתו לבחור בבנות זוג שתלטניות מאוד מתוך צורך ראשוני בתשומת לב (אשר אולי לא סופק בילדותו), יוכל לבחון את המחירים אשר הוא משלם בזוגיות על בחירה זו. המודעות, בתורה, עשויה לאפשר יכולת שליטה ובחירה גבוהה יותר.
על אף שמודעות למניעי הבחירה עשויה לסייע לתהליכי בחירה מושכלים ומתאימים יותר, "מודעות" אינה מילת קסמים. אנשים עשויים להבין, מתוך התבוננות פנימית או בעזרת טיפול פסיכולוגי, את השיקולים המנחים את בחירתם ועדיין להיתקל בקשיי בחירה משמעותיים ביותר: רומיאו ויוליה בחרו את מושא אהבתם אך נתקלו במכשולים שהציבה הסביבה החיצונית; דון ז'ואן "בחר" באישה אחרת כל לילה, אך לא הצליח לבחור להישאר...
לא פעם אנשים מרגישים שהם רוצים זוגיות בכל ליבם, ובאמת מודעים לאופן בו הם בוחרים, אבל פשוט לא מוצאים את האדם הנכון, למרות שכבר היו בהמון דייטים. למה זה קורה?
במצב בו "שום דבר לא מתאים", כנראה שהקושי הוא אצל הבוחר. צריך לזכור גם שיש כיום חרדה מאוד גדולה מהתמסדות והתחייבות. זאת דעה אישית, לא מחקרית, אבל נראה שהיום יש הרבה יותר לגיטימציה לחיות חיים אגוצנטריים. רווק תל אביבי, למשל, נהנה הרבה פעמים ממשכורת גבוהה, מרמת ריגוש גבוהה ומתמשכת, והנישואין הם ירידה ברמת החיים במובן הזה: מוותרים על צורת חיים שמשמרת את ה"צעירות". בהתאם, הרבה פעמים זוגות צעירים מגיעים לטיפול עם קושי בסיסי לדאוג למישהו אחר, לזכור שיש עוד מישהו בקשר.
אחד הקשיים שאנשים נתקלים בהם סביב בחירת בן או בת זוג הוא קונפליקט בין הבחירה האישית לדעה של המשפחה או החברים: לא פעם יש מצב בו אדם מרגיש שמצא את אהבת חייו אבל המשפחה והחבר'ה מאוד לא מקבלים את הבחירה ומעבירים מסר של "את/ה עושה טעות נוראית שאח"כ תצטער/י עליה". במקרים כאלו, קשה הרבה יותר לזהות האם בחרתי טוב...
זאת באמת דילמה לא פשוטה, והפתרון טמון בעוצמת הקונפליקט. לחיות חיים שלמים בהם המשפחה לא מקבלת את בן או בת הזוג זאת חוויה קשה מאוד. חוסר קבלה של בן/בת הזוג עשוי להביא לנתק משפחתי וזה מחיר כבד מאוד, שפוגע באדם עצמו אבל משפיע גם על הזוגיות. יחד עם זאת, יש מקרים בהם אדם צריך להיות נאמן לעצמו - למשל, יש פער מאוד גדול בין נישואין בין מוסלמי ליהודיה (או להיפך) שהמשפחה מתנגדת אליהם בתוקף, לבין מצב בו אדם מרגיש שבחר אבל מרגיש לא בנוח עם הערות החבר'ה על כך שבת זוגתו שמנה מדי. במקרים של קונפליקט בין הבחירה האישית לדעה החברתית כדאי לפנות לייעוץ או לנסות לצפות מה יהיו המחירים של הבחירה: האם הזמן יעשה את שלו והדברים יסתדרו או שהבחירה תוביל לנתק.
גם דור ההורים צריך להיות מאוד זהיר סביב חוסר קבלה של הבחירה של הילד: חוסר קבלה עשוי להביא את הילד להתנתקות מההורים וההורים משלמים מחיר גדול של נתק גם ממנו וגם מהנכדים.
