היום, כאשר למעלה מ-50 מיליון איש משתמשים בפרוזאק ובפיתוחים שונים שלה, קשה להאמין שעד שנות ה-50' לא היו בנמצא כל תרופות לדיכאון. דיכאון, אשר דיווחים עליו קיימים כבר בתנ"ך והיום הוא זוכה לתואר "השפעת של הפסיכיאטריה", מתייחס לקבוצת סימפטומים בדרגות חומרה שונות שביניהן עצב, יאוש, פסימיות, היעדר הנאה ועניין בפעילויות ואנשים שהיו משמעותיים בעבר, שינויים בהרגלי השינה והאכילה, מחשבות על מוות ולעיתים אף נסיונות אובדניים. חלק מהסובלים מדיכאון נעזרים באופן מספק בטיפול פסיכותרפוטי אך במצבים של דיכאון קשה, פגיעה תפקודית, סכנה אובדנית או דיכאון אשר אינו חולף גם עם טיפול פסיכולוגי מתאים, תרופות נגד דיכאון עשויות להוות פתרון יעיל. יתר על כן, מחקרים רבים מצביעים על כך שהטיפול היעיל ביותר לדיכאון הוא שילוב בין תרופות נגד דיכאון לפסיכותרפיה.
גורמים פסיכולוגיים ופסיכו-סוציאליים הם בעלי השפעה משמעותית ביותר על התחפתחותו של דיכאון, אך לתפקוד הנוירו-כימי ישנה השפעה מכרעת לא פחות. במוחנו קיימים חומרים כימיים המכונים נוירוטרנסמיטורים ואחראיים על העברת מידע בין תאי העצב. לחומרים כימיים אלו יש השפעה מכרעת על מגוון רגשות והתנהגויות, וטיפולים תרופתיים מתפתחים כאשר אנשי מחקר מצליחים לזהות- במקרה או בטעות- את הקשר בין נוירוטרנסמיטורים מסוימים להפרעות רגשיות או התנהגותיות ספיציפיות. שלושת הנוירוטרנסמיטורים המרכזיים אשר משפיעים על מצב רוחנו הם סרוטונין, נוראפינפרין ודופאמין ובהתאם, תרופות נגד דיכאון מתערבות בפעולתם של נוירוטרנסמיטורים אלו אשר פעילותם אינה מאוזנת במצבי דיכאון.
תרופות נגד דיכאון הן למעשה שם כולל למספר קבוצות תרופות אשר השתיים המרכזיות ביניהן הן:
SSRI- תרופות נגד דיכאון אשר מתמקדות באיזון פעילות הסרוטונין ומומלצות לטיפול בדיסטימיה, דיכאון קליני ודיכאון משולב בחרדה. בקבוצה זו נכללות פרוזאק, ציפרלקס, פריזמה, רסיטל ועוד, והשימוש בהן נפוץ ביותר עקב מיעוט תופעות הלוואי והיותן מתונות גם במקרים בהם הן מופיעות.
SNRI- תרופות נגד דיכאון המכוונות לאזן את פעילות המערכת הנוראפינפרינית ויעילה לטיפול במצבי דיכאון קליני ודיכאון המלווה בפגיעה בתפקוד המיני. בקבוצה זו נכללות תרופות כאדרונקס ודפרקסן ויש הטוענים כי הן מאופיינות בפחות תופעות לוואי ביחס לתרופות מקבוצת ה-SSRI וה-SSNRI.
SSNRI- תרופות נגד דיכאון אשר משפיעות על פעילות הסרורטונין והנוראפינפרין ויעילות במיוחד למצבי דיכאון קליני ודיכאון משולב בסימפטומים של חרדה. בקבוצה זו נכללות תרופות כאפקסור, רמרון ואנפריל והשימוש בהן נפוץ אף הוא מסיבות דומות לשימוש השכיח ב- SSRI.
מעכבי MAO- תרופות נגד דיכאון המבוססות על פירוק האנזים המפרק סרוטונין ונוראפינפרין וכך מנטרל את פעילותם הנורמטיבית. תרופות אלו מלוות בתופעות לוואי ומצריכות תפריט דיאטה נוקשה ולכן הבחירה בהן נעשית בדרך כלל במצבי דיכאון עמיד אשר אינו מגיב לטיפולים אחרים.
