מהי קנאת פין?
קנאת פין הוא מושג שטבע זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, לתיאור תגובתה הטבעית של ילדות במהלך ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית, באיזור גיל שלוש, לנוכח גילוי ההבדל האנטומי בין המינים. לפי פרויד, כשהילדה מגלה שלבן יש פין ולה אין, היא חווה את עצמה כחסרה ומפתחת קנאה ומשאלה שיהיה לה פין משלה.
במשנתו של פרויד המושג אינו תיאור של רגש חולף, אלא ציר מרכזי בהתפתחות הנפשית של האישה. הוא שימש כדי להסביר את המעבר של הילדה מקשר אל האם לקשר אל האב, את היווצרותה של הנשיות ואת תכונות האופי שייחס לנשים.
כיצד התפתח המושג אצל פרויד?
פרויד הזכיר את קנאת הפין לראשונה ב-1908, במאמר "על התיאוריות המיניות הילדיות". שם הופיע המושג כמעט בשולי הדברים, לצד חרדת הסירוס של הבן, בלי שפרויד פיתח את הקשר בין השניים. במאמרו "השלכות נפשיות של ההבדל המיני האנטומי" (1925), הציב פרויד את קנאת הפין במרכז ההסבר שלו להתפתחות ילדות, וקבע שמסלול ההתפתחות של שני המינים שונה ביסודו. את הרעיונות האלה הרחיב במאמר "על המיניות הנשית" (1931) ובהרצאה "נשיות" (1933) - אחת מהרצאותיו המפורסמות והשנויות ביותר במחלוקת.
לפי פרויד, הקשר הראשון של הילדה, כמו של הבן, הוא אל האם. גילוי ההבדל האנטומי משנה זאת: הילדה חווה את עצמה כמקופחת, מאשימה את האם בחסר ומתרחקת ממנה. היא פונה אל האב, והמשאלה לפין מתחלפת בהדרגה במשאלה לקבל ממנו ילד. מכאן נובע ההבדל המרכזי שפרויד הצביע עליו בין המינים. אצל הבן, חרדת הסירוס מסיימת את התסביך האדיפלי. אצל הילדה, קנאת הפין מקדימה את התסביך האדיפלי ופותחת אותו. לדעת פרויד, משום כך התסביך האדיפלי של הילדה נפתר באופן חלקי ואיטי יותר.
פרויד תיאר שלושה מסלולים אפשריים לילדה בעקבות הגילוי:
1. התרחקות ממיניות
2. היאחזות במשאלה להיות כמו הבן, שאותה כינה "תסביך הגבריות"
3. נשיות "נורמלית"
פרויד סבר גם שקנאת הפין ממשיכה להתקיים בבגרות בצורה מוסטת, כתכונת אופי של קנאה.
מהי הביקורת על המושג "קנאת פין"?
הביקורת החלה כבר בחייו של פרויד, ובתוך התנועה הפסיכואנליטית עצמה: קארן הורני, טענה במאמר "הבריחה מהנשיות" (1926) שהתיאוריה הפסיכואנליטית על האישה נכתבה מנקודת מבטם של גברים. לדבריה, התיאור של הילדה כמי שחווה את עצמה כ"חסרה" משקף במידה רבה את האופן שבו ילדים בנים תופסים את הבנות.
הורני הפכה את הטיעון, וכן העלאתה את השאלה: מדוע התיאוריה מתעלמת מהאימהות? במאמרה, היא הצביעה על כך שבנים מקנאים לא פעם ביכולת של נשים להרות וללדת. בכך הציגה את הקנאה בין המינים כהדדית, ולא כחד-כיוונית כפי שתיאר פרויד. היא גם הדגישה את משקלם של גורמים חברתיים ותרבותיים בעיצוב הנשיות, לצד הגורם האנטומי.
פרויד עצמו הכיר בגבולות הבנתו. בסיום ההרצאה "נשיות" כתב שמי שמבקש לדעת יותר על הנשיות יוכל לפנות לניסיון חייו, לפנות למשוררים או לחכות שהמדע יספק ידע עמוק ושלם יותר.
כיצד רואים את קנאת הפין כיום?
קנאת פין אינה מהווה אבחנה ואינה בעלת שימוש בפסיכיאטריה או בפסיכולוגיה הקלינית העכשווית. גם בפסיכואנליזה עצמה המושג איבד את מעמדו המרכזי. הגישות העכשוויות אינן רואות בגילוי ההבדל האנטומי את הבסיס להיווצרות הנשיות, ומדגישות גורמים אחרים, כמו היחסים המוקדמים עם האם והתגובה של ההורים לגופה של הילדה. אנליטיקאים שממשיכים להשתמש במושג רואים בו בדרך כלל מטאפורה ולא תיאור מילולי.
מקורות
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תולעת ספרים. (פורסם במקור 1995)
פרויד, ז. (2002). מיניות ואהבה (ר. גולן, מ. זופניק, ש. ליבר וא. ריבניצקי, עורכים; ד. זינגר וא. טננבאום, מתרגמים). עם עובד.
