קנאת הפין, ע"פ זיגמונד פרויד, היא אחד מהשלבים אותם עוברת הילדה הנקבה כחלק מתהליך ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית: הקשר הראשוני החזק ביותר שהילדה מפתחת הוא קשר רגשי ואירוטי המופנה אל האם. כאשר היא מזהה שלה ולאמה, בניגוד לאביה, אין פין, היא מתאכזבת ורואה באם אשמה בהיעדר הפין. הילדה מקנאת באביה על כך שיש לו פין ומבינה כי אין לה דרך להשיג פין בעצמה. עם זאת, היא מאמינה כי האם מפצה על היעדר הפין דרך הפין של האב, אשר מביא לה תינוקות. לכן, הילדה הופכת את האב למושא תשוקתה האירוטית ואת אמה למושא הזדהותה. שלב זה מסתיים כאשר הילדה מתחילה להבין כי גברים אחרים, מלבד אביה, עשויים להיות המקור להבאת תינוקות.
קנאת הפין מתרחשת אצל הבת הנקבה בסביבות גיל שלוש, במקביל לחרדת הסירוס אשר מתקיימת בגיל זה אצל הבן הזכר.
