זיגמונד פרויד ראה את ההתפתחות הילדית כמחולקת לשלבי התפתחות פסיכו-סקסואלית. המעבר בין השלבים מתרחש כתוצאה מהבשלה ביולוגית טבעית ומהתייחסות ההורים לצורכי ודחפי הילד. כאשר צרכים בשלב מסוים אינם מסופקים דיים, או לחלופין מסופקים יתר על המידה, הילד מפתח פיקסציה, שמשמעה חוסר יכולת לעבור לשלב ההתפתחותי הבא. ככל שהפיקסציה חזקה יותר, כך גדלה השפעתה על החיים הבוגרים וגדל הסיכוי שהאדם יחזור לדפוסים המאפיינים את השלב ההתפתחותי בעתות משבר.
לדוגמא, אדם אשר חווה חסכים משמעותיים בשלב האוראלי, המאופיין בתלות מוחלטת בדמויות מטפלות, עשוי להפוך לאדם תלותי ונזקק בצורה חריגה (למשל, אדם עם הפרעת אישיות תלותית).
ביבליוגרפיה
אישיות: תיאוריה ומחקר/ ביטמן ואחרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992.
