רורשך הוא מבחן השלכתי אשרפותח ע"י הרמן רורשך, פסיכיאטר שוויצרי, בשנת 1921. במהלך מחקריו על תפיסה רורשך הציג לנבדקיו גירויים ויזואליים של כתמי דיו, ושם לב להבדלים בתגובותיהם של אנשים שונים לכתמים. הוא שיכלל את השיטה והחל להשתמש בה לחקר האישיות ולאבחון. כיום זהו כלי נפוץ בתחום הפסיכולוגיה הקלינית לאבחון והערכת האישיות. המבחן מורכב מעשרה כרטיסים, ועליהם כתמי דיו מעורפלים בצורתם (שנוצרו ע"י שפיכת דיו וקיפול לשניים של הכרטיס). הכרטיסים מוצגים תמיד באותו הסדר. בשלב הראשון, שלב האסוציאציות, הכרטיסים מוצגים והנבדק מתבקש לתאר מה הוא רואה, או מה הכתם שבכרטיס מזכיר לו. בשלב השני עוברים שוב על כול הכרטיסים והבודק מבקש הסבר למה שהנבדק תיאר שראה. הבודק מתעד ורושם את כול תגובותיו של הנבדק. בגלל שהגירוי המוצג במבחן רורשך הוא לא מוגדר וניתן לפרשו בדרכים שונות, נחשב המבחן לרגיש מאוד לעולמו הפנימי של הנבדק. דרכי חשיבה, תפיסה והבנה מושלכים החוצה, ועל הבודק לזהותם ולפרשם. מלאכת ניתוח ופירוש התוצאות של מבחן רורשך היא מורכבת, ונדרש ניסיון קליני כדי לעשות זאת כראוי. בידיים מיומנות ומנוסות המבחן נמצא מהימן מאוד, וניתן לאתר ולזהות בעזרתו תכנים משמעותיים מעולמו של הנבדק. הביקורת על מבחן רורשך מתמקדת בתהליך הציינון המורכב של המבחן וההנחות העומדות מאחוריו. ביקורת נוספת היא שיכולת תיאור מילולית משפיעה על תוצאות המבחן, וכן גיל ורמה אינטלקטואלית.
