רגרסיה לתלות היא מונח שטבע ויניקוט, המתאר תהליך המתרחש בטיפול וביום יום, שבו אדם חוזר לתלות באובייקטים משמעותיים, כפי שהיה בשלבים מוקדמים של חייו
חלק ראשון זה של המאמר מגדיר רצף בין מושג העצמי האוֹסְטֵאוֹפּוֹרוֹטִי לבין מושג העצמי המקטעי, ומשרטט את האטיולוגיה וקווי המתאר הבסיסיים של הטיפול בהם.
חלק שני זה של המאמר העוסק במצבי העצמי האוֹסְטֵאוֹפּוֹרוֹטִי-מקטעי, מרחיב אודות נדבכיו השונים של הטיפול, החל ממעטפת נוכחות לא פרשנית ועד פירושי הרצפה.
מאמרה הקלאסי של מרגרט ליטל, אשר עוסק בהעברה דלוזיונית ובטכניקה הקלינית המתאימה לעבודה עמה
מאמרו של ד"ר שלמה זלוטניק המבוסס על הרצאה שניתנה במסגרת יום העיון 'רגרסיה לתלות בטיפול דינמי ממוקד' שנערך מטעם האגודה הישראלית לפסיכותרפיה ממוקדת
הרצאתו של אודי חן ביום העיון 'רגרסיה לתלות בטיפול דינמי ממוקד', עוסק בביטויי רגרסיה והתמסרות במפגש הטיפולי ומדגים זאת באמצעות תיאורי מקרה
הרצאתה של שרון שטרסבורג מיום העיון 'רגרסיה לתלות בטיפול דינמי ממוקד' אשר דנה בתרומותיהם של ויניקוט ובאלינט לתפיסת הרגרסיה ולאופן העבודה איתה
