2/9/2020
פגשנו את שרית שרם-יבין לשיחה קצרה על היכולת שלנו, ילדים והורים כאחד, לווסת את רגשותינו, על הקשר בין ויסות רגשי לטראומה ועל הקושי בחזרה ללימודים בתקופה שאפופה בלחצים רבים ובחוסר ודאות.
כיצד מצבי משבר משפיעים על היכולת לווסת רגשות? כיצד ניתן להיערך לשנת הלימודים הבאה בימי הקורונה? במה נכון לשתף את הילדים? ומדוע חשוב לעצור הכל ולקחת נשימה עמוקה?
בשיחה הבאה שרית שרם-יבין עונה לשאלות אלו ועוד, כאן באולפן בטיפולנט.
אחרי השתוללות ממושכת שלוותה בהערות חוזרות, בנך בן השבע שובר את ספל הקפה האהוב עליך. למרות זאת, אתה מסתפק בנזיפה ואולי בשליחתו לחדר, ולא מכה אותו; את ניגשת למבחן חשוב ולמרות שנדמה לך שלא תצליחי להחזיק את העט מרב פחד, את ניגשת למבחן ולא נמלטת מהחדר; סיטואציות יומיומיות אלו מדגימות כמה קריטית לחיינו וליחסינו הבין אישיים היכולת לויסות רגשי: אותה יכולת המאפשרת לנו להתמודד באופן חיובי ומסתגל גם עם רגשות שליליים ועוצמתיים. יכולת חיונית זו נבנית בהדרגה בגילאי הילדות, ומהווה גורם משמעותי ביכולתו של הילד להשתלב בחברה באופן תקין.
האם על הילד שלנו להסתגל לערכי הוריו או שעליו להתפתח בדרכו שלו? עד כמה הורים צריכים לספק את צרכיו של הילד ומתי נכון להציב לו גבולות? האם כדאי תמיד להרים תינוק בוכה על הידיים? ועד כמה לדחוף את הילד להצטיין בלימודיו? כהורים בחברה המערבית אנו מתלבטים רבות בנוגע לחינוך ילדינו ומנסים לעשות את המיטב בכדי לספק להם את כל צרכיהם, לאהוב אותם ללא תנאים ולבנות עבורם קרקע יציבה דיה כך שיכולו להגיע להישגים משמעותיים בחייהם הבוגרים. ניתן לומר באופן די גורף, כי היינו רוצים שילדינו יגדלו להיות מבוגרים בטוחים בעצמם, עצמאיים, מאושרים, בעלי ערך עצמי גבוה, או במילים אחרות – בעלי חוסן נפשי.
.jpg)
בנוסף להורים ולאנשי החינוך, גם התלמידים עצמם עשויים לחוש חרדה ולחץ לגבי פתיחת שנת הלימודים בתקופה כה מאתגרת. החוויה של חזרה לביה"ס מלחיצה מטבעה עבור ילדים, וכעת בצל הקורונה היא הופכת למלחיצה אף יותר כאשר לא ברור כיצד היא הולכת להיראות. בדומה לכך, גם סטודנטים בהשכלה הגבוהה מוצאים עצמם מבולבלים. כך, צעירים רבים שתכננו להתחיל השנה את לימודיהם באוניברסיטאות או במכללות, שוקלים לדחות את הלימודים מפני שהם רוצים לחוות את ״החוויה הסטודנטיאלית״ במלואה ולא רק לקחת שיעורים מקוונים.
