כל אחד מאיתנו מעביר כשליש מחייו בשינה, ואיכות שנת הלילה שעוברת עלינו משפיעה על תפקודינו בשעות היום וקשורה לבריאותנו הנפשית. העובדה שלא ניתן להימלט מן השינה מעלה את הדימוי של כוח עליון ולא ידוע שאין ברירה אלא להיכנע לו: היהודי המאמין מפקיד את נשמתו מדי ערב בידי בורא עולם "שתשכיבני לשלום ותעמידני לשלום", ובבוקר מודה על "שהחזרת בי נשמתי בחמלה". ביוון העתיקה נהגו לייחס את כוחה של השינה לאל "היפנוס" שלכוחו המהפנט נכנעים בני אדם ואלים כאחד.
חקר השינה
החל מהמחצית השנייה של המאה ועשרים הפכה השינה לתחום מחקרי מדעי הולך ומעמיק. השינוי המשמעותי בחקר השינה ובחקר פעילותה של מערכת העצבים בכלל התרחש עם גילוי היכולת לרשום את גלי המוח באמצעות ה"אלקטרו-אנצפאלו-גראם" (EEG). הגילוי שבמוחו של האדם קיימת פעילות חשמלית ספונטאנית התפרסם לראשונה ב-1929 במאמרו של הפסיכיאטר הגרמני הנס ברגר. גילוי זה פתח דרכים חדשות לחקר המוח והשינה, והתגלה שההבדל בין פעילותו של המוח הער והמוח בזמן שינה הוא עצום. כך החל חקר השינה המודרני, והוקמו מעבדות שינה בהן מודבקות לראשו של הנבדק אלקטרודות למדידת גלי המוח ולבדיקת תנועות העיניים. שינויים פיזיולוגיים נוספים עוברים על תפקודי הגוף השונים בזמן השינה- שינויים בנשימה, בתפקוד הלב, טונוס השרירים, טמפרטורה, הפרשת ההורמונים ולחץ הדם. לכן במעבדות השינה נבדקים מדדים נוספים מלבד פעילות מערכת העצבים. נרשמות תנועות הנשימה, רמת החמצן בדם, קצב הלב, מתח השרירים בגוף ותנועות הרגליים. עם הזמן עבר חקר השינה ממעבדות המחקר לשדה הקליני. רופאים החלו להתעניין במשמעות שלבי השינה השונים, לבדוק את חוליהם גם בזמן שנתם, ולגלות שישנן מחלות הבאות לידי ביטוי במיוחד בזמן השינה.
שלבי השינה
בזמן ערות גלי המוח מאופיינים בקצב מהיר של מעל 15 גלים בשנייה (המכונים מגה-הרץ MHz) ובמתח חשמלי נמוך מאוד. אלו הם גלי ביתא, והם נעשים מהירים יותר ובעלי מתח נמוך יותר ככל שגוברת רמת הערנות והקשב. במעבר מערות לשינה, תוך כדי תהליך ההרדמות, חל שינוי הדרגתי בפעילות המוח החשמלית ופעילות גלי הביתא הולכת ודועכת.
שלבי ההרדמות והשינה הם:
השלב שלפני ההרדמות מאופיין בירידה בדריכות ובתחושת נמנום. בשלב זה האדם עודנו ער, אך הוא עוצם את עיניו ונרגע. תדירות הגלים החשמליים במוח יורדת, ומופיעים גלי אלפא, המאופיינים בקצב שהולך ויורד (8-12 MHz), ובמתח חשמלי נמוך. גלי אלפא סדירים יותר מגלי ביתא, ונראים בפלט ה-EEG כשיני מסרק. כל הפרעה לרגיעה בשלב זה, הגורמת לעלייה בעוררות, מביאה להעלמות גלי אלפא והופעה מחודשת של גלי הביתא. אצל אדם עייף מאוד ימשך שלב ההרדמות דקה או שתיים. אצל אדם הסובל מקשיי הרדמות יכל שלב זה להמשך שעה ואפילו יותר.
שלב המעבר או שלב השינה הראשון הוא שלב של שינה קלה, המאופיין בהאטה נוספת של קצב הפעילות החשמלית (3-7 MHz) ובמתח חשמלי נמוך. אלו הם גלי טיתא. רגע ההרדמות עצמו הוא חמקמק, וקשה לקבוע בדיוק מתי אדם נרדם על סמך רישום גלי מוחו. השינוי בגלי המוח הינו הדרגתי ויכול להמשך מספר דקות, בהן מתחלפים גלי אלפא ותיטא זה בזה. בזמן זה חלה גם הרפיה במתח שרירי השלד, שהיא הסיבה לתופעת "הניקור", כאשר אדם נרדם בישיבה גורמת הרפיית שרירי הצוואר לצניחה פתאומית של הראש. לעיתים מופרע רפיון השרירים ע"י הפעלה פתאומית של אחת מקבוצות השרירים, ונגרמת מעין קפיצה פתאומית של הגוף. זוהי "רתיעת שינה", והיא נגרמת מהשינוי במתח השרירים. גם תנועת העיניים משתנה בשלב הכניסה לשינה. מתנועת סריקה מהירה בזמן ערות, שלרוב כיוונה אופקי, עוברות העיניים לתנועה איטית בעיקר בכיוון אנכי.
שלב השינה השני מכיל סימנים המראים לנו כי השינה הולכת ומעמיקה והאדם אכן נרדם. סימנים אלה הם קומפלקס K- גל יחיד וגבוה בערך פי 4 מפעילות גלי התיטא, וגלים מהירים של 12-14 MHz הנקראים כישורי שינה (sleep spindles). אלו הן תופעות קצרות, אפיזודות הנמשכות שנייה לכל היותר, תוך כדי מהלכם הסדיר של גלי תיטא. משלב שינה זה ניתן להקיץ בקלות יחסית, וזוהי שינה הנחשבת לשטחית.
שנת הגלים האיטיים- השינה העמוקה. כ-10-15 דקות לאחר התחלת השלב השני של השינה מופיעים גלי מוח מסוג חדש. אלו גלים איטיים (0.5-2 MHz ) שהמתח החשמלי שלהם גבוה מאוד, ומתבטא במשרעת גבוהה ברישום ה-EEG. אלו גלי דלתא והם מציינים את העמקת השינה. בהדרגה הולכים גלים אלה ומתרבים, עד שגלי התיטא נעלמים לגמרי. בשלב זה, בו השינה עמוקה מאוד, הנשימה והדופק סדירים ואיטיים ורפיון השרירים הושלם. שלב זה נקרא גם שלב השינה הרביעי, כאשר השלב השלישי הוא השלב הקודם לו, בו מחלפים גלי הדלתא בהדרגה את גלי התיטא, אך מהווים עדיין פחות מ-50% מהרישום. אם לא תופרע השינה שלב השינה העמוקה ימשך למשך 30-40 דקות, ואז יתחלף בשינה שטחית יותר, יחזרו גלי התיטא, שבהמשך יפנו את מקומם לשנת REM.
שנת REM המאופיינת בתנועות עיניים מהירות (Rapid Eye Movement), הוא שלב שינה שגילויו היה כה משמעותי, עד ששאר שלבי השינה מכונים מאז שלבי NREM (Non- REM). בעוד ששלבי ה-NREM מאופייניים בהפחתת הפעילות הפיזיולוגית של הגוף, בשנת הREM רמת הפעילות במוח ורמת המתח הפיזיולוגי בגוף דומות יותר לפעילותם במצב של ערות. שרירי השלד לעומת זאת מעמיקים עוד יותר את רפיונם ומגיעים למצב של שיתוק מוחלט. רישום גלי המוח בשלב שינה זה יהיה דומה לגלי התיטא, אלא שהפעם לא מדובר בשינה שטחית אלא בשנת חלום עמוקה. ע"פ רוב שנת החלום מגיע כ 90 דקות לאחר ההרדמות.
שינה והמערכת ההורמונאלית
המערכת ההורמונאלית מורכבת מהורמונים שונים, המופרשים מבלוטות הנמצאות במקומות שונים בגוף. הורמון הגדילה היה הראשון שהשפעתה של השינה על הפרשתו נחקרה. הורמון הגדילה מופרש מבלוטת יותרת המוח- ההיפופיזה. מחקרים שעקבו אחר הפרשתו בגוף גילו כי שיא ההפרשה של הורמון זה מתרחש בשלבי השינה 3 ו-4, עם הופעתה של פעילות מוחית מסוג דלתא. הורמוני המין, המופרשים גם הם מההיפופיזה, ואחראים על התפתחותם של אברי המין וסימני המין המשניים, מופרשים בגיל ההתבגרות בעיקר בזמן השינה. ההורמון קורטיזול, המופרש מבלוטת יותרת הכלייה ואחראי על גיוס אנרגיה במצבי דחק, מופרש ברמות גבוהות יותר לקראת היקיצה.
הפרעות בשינה
עיקר התלונות של אנשים הפונים לבקש ייעוץ או טיפול בנושאי שינה הן על קשיי הרדמות ויקיצות תכופות משינה, או יתר- שינה. שינה יכלה להתמהמה, להיקטע פעמים רבות או להסתיים טרם זמנה. במקרים אחרים הדבר ההפוך הוא שמטריד- שינה הכופה את עצמה גם כשאינה רצויה. מלבד חסר שינה (אינסומניה) ויתר שינה (היפרסומניה) קיימות הפרעות נוספות בשינה: נרקולפסיה הינה הפרעה בה מצב שינה מתפרץ באופן בלתי נשלט, ולעיתים מלווה באובדן המתח השרירי בגוף והתמוטטות. הפרעות שינה הקשורות בנשימה כללות הפסקת נשימה בשינה או נשימה מואצת. הפרעות במקצב השינה הביולוגי מתבטאות בחוסר התאמה בין שעות האור והפעילות החברתית לבין מחזורי השינה, העייפות והערות. הסוגים השונים של פאראסומניה הם תופעות או התנהגויות אוטומטיות הקורות תוך כדי שינה, כמו לדוגמה: הליכה או דיבור בשינה, חריקת שיניים תוך כדי שינה או סיוטי לילה תכופים.
הפרעות שינה משניות הן בעיות בשינה הנגרמות עקב הפרעה נפשית או רפואית אחרת. הפרעות במצב הרוח או הפרעות חרדה מתבטאות לעיתים קרובות בהפרעה בשינה. אינסומניה מהווה במקרים רבים חלק מהפרעת דיכאון עמוק, התקפי פאניקה יכלים להתבטא במהלך הכניסה לשלבי השינה העמוקים (שלבים 3, 4). גם מצבים רפואיים כלליים עלולים להפריע לסדירות השינה, כמו למשל התקפי אפילפסיה בשינה, התקפי אסטמה בזמן שינה, הפרעות בקצב הלב ואי ספיקה של העורקים.
סוג נוסף של הפרעות שינה הוא הפרעות הנגרמות עקב שימוש בחומרים, או גמילה מהם. הפרעות אלה יכלות להיגרם בעקבות שימוש או גמילה מסמים כמו אמפטמין וקוקאין, אך גם משימוש דומה בקפאין, אלכוהול, תרופות שינה או תרופות אחרות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית.
ביבליוגרפיה
פ. לביא (1993), עולמה הקסום של השינה , הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1997) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, eighth edition
