הפרעת התקשרות חסרת עכבות מתבטאת ביצירת קשר חופשי ולא זהיר עם זרים, לרוב בעקבות הזנחה בגיל הרך או חוסר יציבות בטיפול. בטקסט הבא תמצאו סקירה מעמיקה על המושג, מידע על תסמינים, אבחון וטיפול.
קשרי התקשרות עם דמויות מטפלות מהווים אבן יסוד להתפתחות תקינה בגיל הרך – רגשית, חברתית וקוגניטיבית. כאשר ילדים זוכים לטיפול עקבי ורגיש מצד המבוגרים המטפלים בהם, הם נוטים לפתח באופן טבעי תחושת ביטחון, יכולת לווסת רגשות ולבנות קשרים משמעותיים.
במקרים של הזנחה חמורה, שינויים תכופים של מטפלים, או גידול במוסדות עם יחס גבוה בין ילדים למטפלים, תהליך פיתוח ההתקשרות עלול להיפגע. כתוצאה מכך, עלולה להתפתח הפרעת התקשרות חסרת עכבות – מצב שבו ילדים מפגינים פתיחות כלפי מבוגרים זרים, ללא היסוס או זהירות המצופה לגילו.
מהי הפרעת התקשרות חסרת עכבות?
המאפיינים של ההפרעה מתבטאים החל מהשנה השנייה לחיים, וכוללים דפוס עקבי של פנייה יזומה, קיום אינטראקציה עם מבוגרים זרים והתנהגות כללית שאינה תואמת את הזהירות הטבעית המצופה מילדים בגיל זה. סימני ההפרעה ממשיכים להופיע לאורך הילדות ועד לבגרות צעירה, במיוחד במצבים בהם קיימת הזנחה מתמשכת.
מדובר בהפרעה נדירה יחסית (כ-2%), הנצפית בעיקר בקרב ילדים שנחשפו בגיל צעיר להזנחה רגשית או לאי יציבות בטיפול. גם בקרב אוכלוסיות אלה, רק מיעוט מהילדים מפתחים תסמינים קליניים ברורים של ההפרעה. גורמי סיכון עשויים לכלול את מזג הילד אם מאופיין ברגישות מופחתת לתגמולים, הזנחה חברתית חמורה בגיל הרך, איכות טיפול ירודה או פסיכופתולוגיה משמעותית אצל הדמות המטפלת.
מה הם התסמינים הקליניים של הפרעת התקשרות חסרת עכבות?
המאפיינים של ההפרעה מתבטאים החל מהשנה השנייה לחיים, וכוללים דפוס עקבי של פנייה יזומה, קיום אינטראקציה עם מבוגרים זרים והתנהגות כללית שאינה תואמת את הזהירות הטבעית המצופה מילדים בגיל זה. סימני ההפרעה ממשיכים להופיע לאורך הילדות ועד לבגרות צעירה, במיוחד במצבים בהם קיימת הזנחה מתמשכת.
בגיל הגן נצפה לעיתים דפוס של חדירה מילולית או פיזית למרחב של אחרים וחיפוש בולט אחר תשומת לב מצד מבוגרים לא מוכרים. התנהגות זו עלולה להימשך גם בילדות המאוחרת, אז היא מלווה בביטויי אינטימיות מוגזמים או רגשיות שאינה מותאמת לנסיבות.
בגיל ההתבגרות, ההתנהגות החברתית חסרת העכבות עשויה להתרחב גם לקשרים עם קבוצת השווים, ולהוביל ליחסים שטחיים יותר ולריבוי קונפליקטים עם אחרים. בבגרות צעירה מתוארת לעיתים נטייה לחשיפה עצמית בלתי מותאמת ולירידה במודעות לסיכונים בסביבה החברתית, באופן העלול להוות מקור לסכנת פגיעה.
אבחנה על פי ה-DSM-5-TR
לפי עדכון המהדורה החמישית של המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני (DSM-5-TR), אבחון ההפרעה נסמך על קיומם של הקריטריונים הבאים:
א. דפוס התנהגות עקבי בו הילד ניגש באופן פעיל ומקיים אינטראקציה עם מבוגרים זרים, הכוללת לפחות שני מרכיבים:
• חוסר זהירות: הילד אינו מפגין את הזהירות הטבעית הצפויה מילדים כלפי אנשים לא מוכרים
• התנהגות מילולית או פיזית שאינה עולה בקנה אחד עם גבולות חברתיים מותאמים לגיל
• היעדר בדיקה: הילד מתרחק מהמטפל העיקרי שלו מבלי לחפש את אישורו, גם בסביבה שאינה מוכרת לו, בה ילדים בדרך כלל נצמדים למטפל שלהם
• נכונות לצאת עם זרים ללא היסוס
ב. ההתנהגויות המתוארות בסעיף א' אינן משויכות לאימפולסיביות (כמו לדוגמה בהפרעת קשב וריכוז), אלא כוללות התנהגות חברתית חסרת עכבות באופן ספציפי.
ג. היסטוריה של טיפול לא מספק או פוגעני, שמתבטאת לפחות באחד מהמצבים הבאים:
• היעדר מענה רגשי עקבי לצרכיו של הילד
• שינויים תכופים של מטפלים עיקריים, כמו במקרה של מעבר בין משפחות אומנה
• סביבות מוסדיות שבהן אין אפשרות לפתח קשר קבוע עם דמות מטפלת (למשל, מוסד עם יחס גבוה בין ילדים למטפלים)
ד. קשר סיבתי בין הטיפול להתנהגות: כלומר, ההפרעות בהתנהגות החלו בעקבות חוסר טיפול הולם
ה. הילד מצוי בשלב התפתחותי שבו קיימת אפשרות להתקשרות, לרב מגיל תשעה חודשים ומעלה
כיצד ניתן לטפל בהפרעת התקשרות חסרת עכבות?
הטיפול בהפרעת התקשרות חסרת עכבות הוא תהליך מורכב, הדורש גישה אינטגרטיבית המותאמת לצרכיו של הילד. מאחר שמדובר בהפרעה הקשורה לחוויות מוקדמות של חוסר בטיפול רגשי הולם, עיקר ההתערבות מתמקד בבנייה מחודשת של קשרים בטוחים, עקביים ורגישים. אף שהמחקר בתחום עדיין מתפתח, קיימות כיום מספר גישות טיפוליות המוכרות כיעילות:
• הדרכת הורים וליווי משפחתי – התערבות שמטרתה לחזק את הקשר בין הילד לדמויות המטפלות בו, באמצעות פיתוח מיומנויות הוריות רגישות, עקביות ומותאמות לצרכי הילד. הדרכה זו מתאימה במיוחד להורים מאמצים, משפחות אומנה או מטפלים בסביבה מוסדית, ויכולה להינתן באופן פרטני או קבוצתי.
• התערבות מבוססת התקשרות – גישות טיפול המתמקדות בשיפור היכולת של הדמות המטפלת להיענות באופן רגשי מותאם לילד. לעיתים נכלל גם טיפול פרטני לדמות המטפלת עצמה, למשל בגישה פסיכודינמית, במטרה לאפשר עיבוד של חוויות העבר והשפעתן על הקשר עם הילד.
• טיפול רגשי לילד – עבור ילדים צעירים, לרוב מדובר בטיפול באמצעות משחק, המאפשר ביטוי רגשי ובניית תחושת שליטה וביטחון בקשר. ילדים גדולים יותר יכולים להיעזר בטיפול רגשי או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), המתמקד בפיתוח מיומנויות לוויסות רגשי, חיזוק תחושת ערך עצמי ולמידה של כישורים חברתיים בסיסיים.
מקורות
American Psychiatric Association (2022) Diagnostic and statistical manual of mental disorders, 5th Edition, text revision
Zeanah, C. H., Chesher, T., Boris, N. W., Walter, H. J., Bukstein, O. G., Bellonci, C., ... & Stock, S. (2016). Practice parameter for the assessment and treatment of children and adolescents with reactive attachment disorder and disinhibited social engagement disorder. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 55(11), 990-1003
Zilberstein, K. (2023). One piece of the puzzle: Treatment of fostered and adopted children with RAD and DSED. Adoption & Fostering, 47(1), 40-57
