תפריט נגישות
חיפוש

Piaget Jean - פיאז'ה ז'אן

פיאז'ה ז'אן - Piaget Jean

בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת נשלח הביולוג השוויצרי המוערך ז'אן פיאז'ה לפריז, על מנת ללמד בבי"ס ולסייע בפיתוח מבחני האינטליגנציה הראשונים לילדים. מהר מאוד זיהה פיאז'ה, שהוא מתעניין יותר באיכות הטעויות של הילדים במבחנים מאשר במספר התשובות הנכונות שלהם. בחינה מדוקדקת של הטעויות הללו העלתה לדעתו הבדלים איכותיים, ולא רק כמותיים, בין המבנים השכליים של ילדים בגילאים שונים. על סמך הגילוי הזה, הוא החליט להתחיל ולחקור את ההתפתחות הקוגניטיבית אצל ילדים, כאשר נבדקיו הראשונים, עליהם ביסס את תיאוריית ההתפתחות בשלבים שבנה, היו ילדיו שלו.


רקע

ז'אן פיאז'ה (1896-1980) נולד בעיר נוישאטל בשוויץ למשפחה משכילה, עם אב שהיה פרופסור לספרות ימי הביניים. כבר מגיל צעיר, היה ברור שהוא מפותח לגילו מבחינה אינטלקטואלית בצורה ברורה וניכרת. את מאמרו הראשון פרסם כשהיה בן 11, על דרור לבקן שראה. לאורך שנות ההתבגרות הוא העמיק לחקור בתחום הטבע ועניינו העיקרי היה בחקר רכיכות ושבלולי בריכות. בגיל 22 קיבל את הדוקטורט שלו מאוניברסיטת נוישאטל, כאשר תחום התמחותו היה ביולוגיה ימית. כמו כן, הוא התעניין מאוד בתחומי הפילוסופיה והפסיכואנליזה, וספרו הראשון היה פואמה פילוסופית על המלחמה. בשנת 1923 הוא התחתן עם אחת מהתלמידות שלו. השניים הביאו לעולם 3 ילדים, שהיו מושאי המחקר הראשונים של פיאז'ה בביסוס התיאוריות שלו על ההתפתחות הקוגניטיבית של ילדים, התפתחות השפה והתפתחות ערכי המוסר.

עבודתו הרצינית הראשונה בתחום הפסיכולוגיה הגיעה בסוף שנות ה-20, כאשר נשלח לפריז ובמסגרת עבודתו סייע בגיבוש מבחני אינטליגנציה לילדים. כך הוא נכנס לתחום הפסיכולוגיה, אותו המשיך לחקור ב40 השנה שלאחר מכן. במהלך הקריירה שלו הוא הספיק לפרסם לא פחות מ60 ספרים ועוד מאות מאמרים בתחומי הביולוגיה, הפילוסופיה והפסיכולוגיה ההתפתחותית.

גישה תיאורטית

התיאוריה של פיאז'ה הינה תיאורייה אוניברסליסטית. הוא טען שכל הילדים באים לעולם מצויידים במבנים בסיסיים שבאמצעותם הם יכולים לרכוש ידע ולשכלל אותו לאורך ההתפתחות. בנוסף, הוא טען שכל הילדים בעולם עוברים במהלך ההתפתחות הנורמטיבית את אותם השלבים ובאותו הסדר פחות או יותר, כאשר התמורות המשמעותיות בהתפתחות הקוגניטיבית חלות בגילאים שנתיים, 7 ו-11.

איזון, הטמעה והתאמה

פיאז'ה כינה את גישתו התיאורטית "אפיסטמולוגיה גנטית", שפירושה תורת ההתפתחות של הידע או ההכרה (אפיסטמולוגיה = תורת ההכרה; גנטי = היווצרות או התפתחות). כחוקר שהגיע מתחום הביולוגיה, הוא האמין שהמבנים הקוגניטיביים של הילד מתפתחים בצורה דומה למבנים הפיזיולוגיים, ואלו משרתים את אלו, ולהיפך. עם זאת, בעוד תפקידם של המבנים הפיזיולוגיים הוא הסתגלות ביולוגית ראשונית (ויסות חום הגוף, עיכול וכדומה), הרי שהמבנים הקוגניטיביים הם אלו שמסייעים לאדם להסתגל בצורה טובה לסביבתו. ההתפתחות נעשית בצורה מובנית והדרגתית, וכאשר ישנן הפרעות חיצוניות בהתפתחות זו, השאיפה היא להגיע לאיזון מחודש, הן ברמה הביולוגית והן ברמה הפסיכולוגית. ההתקדמות לקראת איזון מתבצעת באמצעות שני תהליכים בסיסיים: הטמעה והתאמה. המונח הטמעה מתייחס לאופן שבו הילד משתמש במבנים המוכרים של המערכת כדי להטמיע גירויים חדשים ולא מוכרים. למשל, כל התינוקות נולדים עם הפעולה הרפלקסיבית של היניקה מהשד, אך במהלך ההתפתחות הם נדרשים ללמוד להטמיע פעולה זו גם על הפיה של הבקבוק.

עם זאת, ההטמעה אינה מספקת כי היא עשויה ליצור גם בלבול. למשל, אם למד הילד את המילה "כלב" והפנים אותה כיצור שעיר עם זנב בעל 4 רגליים, הרי שהוא ייטה לשייך כל חיה שמתאימה לתיאור הנ"ל לקטגוריה "כלב", גם אם היא חתול או חמור. לפיכך, נדרש במקביל תהליך של התאמה, המתאר את שינוי המבנים המחשבתיים, כדי ליצור מבנים חדשים שיתאימו לסביבה. למשל, במקרה האחרון, הילד ילמד שחיה שעירה עם 4 רגליים וזנב שעושה "מיאו", היא חתול ולא כלב. עם קבלת המידע החדש על קולו של החתול, חוזר הילד למצב של איזון, עד שיתרחש אירוע נוסף שיפר אותו, וידרוש ממנו להטמיע ולהתאים את המבנים שלו בהתאם.

סכמות ואופרציות

התינוק קולט את העולם ולומד עליו בדרכים אקטיביות, באמצעות זחילה, מציצה, מישוש וכו'. את העצמים שהוא חווה ורואה הוא מארגן בצורה מסויימת, למשל, סיווג של עצמים לכאלה שאפשר לחבוט בהם או לכאלה שכאשר לוחצים עליהם, הם משמיעים צפצוף. סיווגים אלו נקראים סכמות, והם מהווים את המבנים הקוגניטיביים הבסיסיים שבאמצעותם אנו מארגנים את אופן ההסתכלות שלנו על העולם. הסכמות הפשוטות ביותר הן הרפלקסים שאנחנו נולדים איתם, כמו המציצה והאחיזה. סכמות אלו משתכללות במהלך ההתפתחות והופכות לתבניות פעולה מופנמות, אותן ניתן לבצע באופן שכלי. תבניות אלו נקראות אופרציות, למשל, חישוב של מספרים באמצעות פעולה מנטאלית בראש במקום באצבעות. את השלב שבין גיל שנתיים ל-7 כינה פיאז'ה השלב הקדם-אופרציונלי, היות שחשיבתו של הילד בשלב זה מאופיינת בחד-מימדיות ואגוצנטריות, מפני שהוא טרם מסוגל ליצור מבנים מורכבים מספיק כדי להתבונן על העולם בצורה אובייקטיבית. בין הגילאים 7-11 מתפתחת האינטליגנציה האופרציונלית, שבאמצעותה מסוגל הילד לבצע פעולות חשיבתיות כמו שימור חומר והבנה של סיבתיות.


ביבליוגרפיה

בודן, מ. א. (1999). פיאז'ה. תל-אביב: דביר.
לינור, ע. וסלון, מ. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 8: פסיכולוגיה התפתחותית). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
סרוף, א., קופר, ר., ודהארט, ג. (1998). התפתחות הילד: טבעה ומהלכה. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
פיאז'ה, ז'. (1969). שש מסות על ההתפתחות הנפשית. תל-אביב: ספרית פועלים.

תחומי מומחיות:
הדרכת הורים

אנשי מקצוע בתחום

הדרכת הורים