תפריט נגישות
חיפוש

Egoism - אגואיזם

השכן שמנגן על מערכת תופים באחת עשרה בלילה; הבעל ששוכח שוב ושוב את יום ההולדת של אשתו; הילד שמסרב לחלוק עם אחיו שקית ענקית של ממתקים... התנהגויות אלו ורבות אחרות מסווגות על ידינו כאגוצנטריות, ומושג האגואיזם (אנוכיות) עורר את סקרנותם של פילוסופים, חוקרים ופסיכולוגים אשר ניסו להבין את מהותו, הגורמים לו והשפעתו.

מהו אגואיזם?

במילון, מוגדר המושג אגואיזם כ'התנהגות אנושית של אהבה עצמית מופרזת, דאגה לצרכים אישיים בלבד והעדפה תמידית לטובת העצמי על פני טובת הכלל והזולת'.

פילוסופים אשר עסקו בתחום המוסר האנושי ניסחו את מושג האגואיזם האתי- תורת מוסר הדוגלת בהערכת כל מעשה על פי תרומתו לעצמי- "אם זה טוב עבורי- הרי שמדובר בדבר טוב, ואם הוא פוגע בי- רע". גם בתחום הפסיכולוגיה עסקו תיאורטיקנים שונים בטבע האדם ומניעי התנהגותו וניסחו את הרעיון של אגואיזם הפסיכולוגי לפיו כל פעולה של האדם נובעת ממניע אגואיסטי. כך, למשל, הדגישו פרויד ורבים ממשיכיו את 'עקרון העונג' לפיו המניע הבסיסי להתנהגות האנושית הוא ניסיון להשיג עונג וסיפוק צרכים ולהמנע מכאב; חלקי הנפש האחרים, האגו והסופר אגו, מווסתים את אותו חלק נפשי אגואיסטי ודואגים למתן את תביעותיו באופן שיתאים לדרישות החברה, כך שמרבית האנשים אינם פועלים באופן אגוצנטרי לגמרי.

הנטייה האנושית לאגוצנטריות נבחנה גם מפרספקטיבת הפסיכולוגיה ההתפתחותית.

בשנים הראשונות לחייהם מאופיינים ילדים ב'חשיבה אגוצנטרית'- סגנון חשיבה המאופיין בחוסר יכולת לתפוס כי אנשים אחרים חושבים, יודעים או מרגישים אחרת מהם. כך, למשל, ילד צעיר הרואה תינוק בוכה עשוי להביא לו את הקוביות האהובות עליו עצמו כדי לנחמו. תפיסת עולם זו מאופיינת גם בנטיית הילד לתפוס עצמו כמרכז העולם- ילדים צעירים רבים, למשל, מתקשים להבין ולקבל את העובדה כי לא נכחו בחתונת הוריהם ומאמינים כי השמש עולה כאשר הם קמים משנתם.

תפיסת עולם זו אינה אגואיסטית באופן בו אנו נוהגים להתייחס לתחושות אגואיזם בבגרות, אך בשני המקרים מדובר בקושי מהותי להפחית בחשיבות העצמי ולהתייחס לצרכי האחר ושונותו. בהתפתחות הנורמטיבית הילד הולך ומבשיל מבחינה קוגניטיבית והבשלה זו מביאה להמרת החשיבה האגוצנטרית בחשיבה רציונלית יותר המכירה בשונותם של אחרים ובכך שהילד אינו מהווה את מרכז העולם. נטייה נורמטיבית זו לאגוצנטריות מווסתת גם באמצעות הכוונת הסביבה ומפגשיו של הילד עם מבוגרים וילדים אחרים. בעוד שבגילאי הינקות נענו כל משאלותיו וצרכיו של הילד באופן כמעט מיידי, הרי שככל שהוא מתבגר הוא נאלץ להכיר בצורך להתפשר ולאפשר גם לאחרים לממש את צרכיהם: בניגוד לפעוט בן חודשיים, ילד בן ארבע מצופה להמתין בסבלנות עד שאמו תסיים לחמם את ארוחת הצהריים שלו, וילד שלא יתחלק עם ילדים אחרים במשחקים ימצא עצמו דחוי ומבודד, בסופו של דבר.

אגואיזם - תכונה חיובית או שלילית?

על אף האסוציאציות השליליות הנלוות למושג 'אגוצנטריות', מדובר בתכונה בעלת פנים רבות ולעיתים אף חיוביות. כך, למשל, פסיכולוגים חברתיים מצביעים על כך שמעשים אלטרואיסטים רבים נובעים דווקא ממניעים אגואיסטיים: אנו עוזרים לאדם שמעד ברחוב מתוך תחושה שאם נעזור לו- גם אנו נזכה לסיוע כאשר נזדקק לו, ומסכנים עצמנו למען אדם אחר כדי להמנע מהכאב הרגשי ונקיפות המצפון הנגרמים לנו מההתבוננות באדם השרוי בצרה. אפילו על ההשקעה העצומה של הורים בילדיהם ניתן להתבונן מפרספקטיבה אגוצנטרית- גורמים אבולוציוניים דוחקים בנו לדאוג להמשכיות צאצאינו ולכן אנו מנסים לגדל אותם באופן אופטימלי...


דוגמא נוספת למורכבות האגוצנטריות היא האגוצנטריות הקבוצתית - נטייתם של החברים בקבוצה להתאחד ולפעול זה לטובתו של זה ולהעדיף את חברי הקבוצה על פני אנשים שאינם חברים בה. נטייה זו היא בעלת ערך השרדותי ומהווה בסיס לתחושת שייכות וביטחון ("אחד למען כולם וכולם למען אחד"), אך כאשר היא מוקצנת היא עשויה להביא להסתגרות, גזענות ושנאת אחרים.


בעוד שניתן להצביע בקלות יחסית על יתרונותיה החברתיים של האגוצנטריות, הרי שברמה האישית קל הרבה פחות להתמודד עמה. כאמור, בהתפתחות הנורמטיבית נרכשת היכולת להתמקד לא רק בעצמי ובצרכיו אלא גם באחר. בהפרעת האישיות הנרקסיסטית, לעומת זאת, ניתן לראות דוגמא לדפוס אישיותי המאופיין באגוצנטריות רבה, נצלנות וקושי לחוש אמפתיה לזולת. דפוס זה עשוי להתפתח עקב הורות מתירנית ומפנקת יתר על המידה, באמצעותה לומד הילד לחוש כי הוא מהווה את מרכז העולם וכי הוא מיוחד וראוי להערצה וזכויות יתר, גם כאשר אלו באות על חשבון אחרים. לחלופין, הפרעה נרקסיסטית עשויה להתפתח דווקא כתגובה להורות ביקורתית יתר על המידה, מאחר והילד מנסה לפצות עצמו באופן בלתי מודע על רגשות הנחיתות והערך העצמי הנמוך.


שימוש נוסף במושג האגוצנטריות נעשה גם בהקשר למעשים אובדניים. הסוציולוג דורקהיים הציע התבוננות באובדנות מפרספקטיבה סוציולוגית והציע כי המעשים האובדניים קשורים ביחסים שבין האדם לחברה. כך, למשל, אדם אשר חי בחברה המאופיינת בערכים ברורים ובפיקוח חברתי חזק של החברה על הפרט עשוי לבצע "התאבדות אלטרואיסטית" אם יעבור על אחת ממוסכמות החברה המשמעותיות. התאבדות אגואיסטית, לעומת זאת, היא התאבדות הנובעת מנתק של האדם מהחברה בה הוא חי ומקשרים בין אישיים דלים. התאבדות זו מאפיינת בעיקר רווקים אשר אינם שייכים למסגרת דתית.


ביבליוגרפיה

Brehm, S.S, Kassin,S & Steven,F.(2005). Social Psychology sixth edition. N.Y: Houghton Mifflin Company.

א. סרוף, ר.קופר, ג.דהארט (1998) התפתחות הילד טבעה ומהלכה, האוניברסיטה הפתוחה.

ילדים שאינם רוצים לחיות/ ישראל אור-בך, הוצאת אוניברסיטת בר אילן 1987.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול נפשי