תפריט נגישות
חיפוש

פורום פסיכולוגיה

  • נכתב ע"י רונן ב - 21/02/2017 12:53:26

    שלום,

    מילדות הייתה בי תחושה של סלידה וגועל מההורים שלי. הייתי מסתגר בחדר שלי, כשבחוץ ההורים רבו, והתעמתו פיזית ומילולית. חלק מהאלימות הופנתה כלפיי, עם עלבונות וזלזול, ורק חיכיתי לרגע שבו אעזוב את הבית.

    לפני מספר שנים עשיתי זאת סוף סוף וניתקתי קשר, אבל הם לא כיבדו זאת והטרידו אותי בלי סוף, וגרמו לנזק נפשי, לעצירת לימודים אקדמיים שהלכו לפח, ולהסתבכות כלכלית. החלפתי טלפון וניסיתי להתחיל מחדש אבל הם המשיכו להטריד אותי באמצעות כל מיני גורמים שלישיים, ובסופו של דבר גם השיגו את המספר החדש שלי וההטרדות התגברו.

    כל הודעה מהם, עם גילויי ה"אהבה" וה"דאגה" שלהם מרתיחה אותי, גורמת לי להתקפי חרדה ולכעס עצום. התפקוד שלי נפגע וכך גם המאמצים שלי לשקם את עצמי ולנסות לבנות משהו מהחיים שלי. אני נגעל מכל הודעה ומכתב ופשוט לא מסוגל לסבול אותם. אני רק רוצה שייעלמו סופית מהחיים שלי.

    כשאני חולק את זה עם מטפלות (החלפתי 4 עובדות סוציאליות עד עכשיו) הן לא ממש מבינות ואפילו משדרות חוסר אמפטיה כלפי מה שעברתי ואיך שאני מרגיש ביחס להורים. זה מאוד פוגע בי ואני יוצא מהפגישות במצב נפשי פחות טוב ממה שנכנסתי.

    מה לדעתך אפשר לעשות? האם זה קשור להכשרה המקצועית, למשל אולי זאת חייבת להיות פסיכולוגית קלינית כדי שתבין אותי, או שמדובר בנושא אישיותי של מטפלות לא אמפטיות? או שאני לא מסביר את עצמי כמו שצריך?

    תודה רבה לך מראש, מאוד מעריך את זה.

    רונן

    תשובה: סלידה מההורים לאורך שנים
    נכתב ע"י סיון סובול ב - 22/02/2017 18:23:06

    שלום רונן,

    נשמע שאתה מתמודד עם יחסים מורכבים וקשים עם הוריך, ובמובן זה, אני שמחה שפנית לטיפול ושאתה מעוניין לבנות את חייך, לקדם את עצמך וגם להבין את עצמך טוב יותר. ההורים הם דמויות משמעותיות בחיינו (לטוב ולרע), ופעמים רבות גם אם נתרחק מהם פיזית וננתק מגע, העבודה הנפשית בעיבוד הקשר והיחסים איתם היא חשובה. איני יודעת את הפרטים על הטיפולים הקודמים (כמה זמן היה כל טיפול? האם מיד חשת לא מובן? האם ניסית לשוחח עם המטפלות על תחושותיך? וכו'), אך נשמע שקיים קושי למצוא טיפול שירגיש לך מתאים ולהתמיד בו לאורך זמן. קשה לדעת בוודאות ממה נובע קושי זה- האם בגלל ההכשרה של המטפלות, בגלל אישיות של המטפלות, משהו באינטראקציה ובכימיה שנוצרה ביניכם או אולי חלק מהמצב קשור גם בציפיות מאוד ספציפיות שלך לתגובות מסוימות, ואז אכזבה ותחושות קשות שמתעוררות ברגע שהמטפלת לא מגיבה באופן שרצית. אני מבינה את הציפייה שלך לצאת מהטיפול בתחושה טובה יותר ובהרגשה שהבינו אותך, וזו ציפייה לגיטימית. עם זאת אומר, שחלק מהטיפול מתייחס לעבודה על כיצד מצליחים לשאת גם רגעים של חוסר אמפתיה או אי התאמה מלאה, כחלק מתהליך המבוסס על אמון בין המטפל למטופל. בכל אופן, הייתי ממליצה לך לפנות שוב, למי שתרגיש בנוח איתו, ונסה להתחיל ולספר את התנסויותיך מטיפולים קודמים ולתאם ציפיות מול המטפל החדש. כמו כן, כאשר קורה מצב בו אתה מרגיש שאינך מובן, השתדל לומר את מחשבותיך ולספר על כך למטפל, על מנת שתוכל להיעשות עבודה משמעותית עם הרגעים האלו. אם אתה מרגיש שרוב הזמן המטפל אמפתי ומבין, ורק ברגעים או בנושאים מסוימים (למשל כשמדברים על ההורים) פתאום מתעוררת שוב התחושה הזו שאינך מובן, נסה לשתף את המטפל ולהתמודד עם המצב בתוך הקשר הטיפולי, תוך ניסיון להחזיק בזיכרון שהיו גם רגעים בהם המטפל כן הצליח להבין ולעזור.

    שיהיה בהצלחה,
    סיון

אנשי מקצוע ומכונים