שלום לך.
אשיב לך באופן "יבש" ולאחר מכן באופן אישי יותר.
הנושא של עמדתו הראויה של המטפל בתקופה רגישה ונפיצה כ"כ בישראל שנוי במחלוקת ומעסיק מטפלים רבים.
חלקם מאמינים כי המרחב הטיפולי צריך להישאר "בועה" בה רק המטופל קובע מה צריך להיכנס לחדר, וחלקם מתייחסים ומקדישים תשומת לב רבה להשפעות התקופה הנוכחית על חיי הנפש. אמנם אנחנו "מטפלים", אך יש מגוון דעות ותפיסות תחת כותרת זו. 

ובנימה אישית יותר אומר שנכון, התקופה הנוכחית היא תקופה איומה, בה היצרים האלימים משתוללים ופוגעים בהרבה מהחלקות הטובות, במציאות הפנימית והחיצונית. 
אלא שכל אחד מאתנו צריך למצוא את דרכו להתמודד עם מה שקורה, והתאבדות היא בוודאי לא הפתרון המומלץ.
חלקנו פונים לייאוש, חלקנו למאבק חברתי-פוליטי וחלקנו מוצאים פתרונות אחרים, הן בעשייה והן ברמה הנפשית. לכן, תפקידו של הטיפול הוא להכיר במציאות האיומה והאלימה בה אנו חיים, ולסייע לכל מטופל למצוא מה עמדתו מולה. איך בונים תקווה ומאבק לנוכח הרוע. 
לכן, במידה והייאוש מביא אותך באופן אישי לחשיבה על מוות, אנא פני לעזרה. ניתן לפנות לקו החירום של ער"ן, או למש"ה- עמותת מילים שעושות הבדל- המציעה סיוע ללא תשלום במצבי אובדנות ומחשבות על מוות.
ליטל

לקריאה נוספת, מצורפים קישורים למאמרים בנושא -
חיים ברכבל: איך ממשיכים לנוע כשכאב וחיים מתקיימים יחד
בטיפולנט | מענים למניעת אובדנות - קווי חירום, תמיכה וייעוץ
בטיפולנט | איך להתמודד עם מחשבות אובדניות?