שלום לך.
אני מצטערת לשמוע על האובדן שלך ושלכם. 
בני משפחותיהם של קורבנות הנובה, מדרגת קרבה כזו או אחרת, חוו טרגדיה נוראית אשר אותותיה ניכרים עד היום ומשפיעים על כל המעגל המשפחתי. 
לכן, כפי שאתה עצמך כותב, לא מפתיע, ואף טבעי, שהרגשות הקשים עולים ומתעוררים בך. 
ויותר מכך, יתכן ועלייתן של התחושות הקשות גם מבשרת על כך שאחרי כל המאמצים שהשקעת בשנים האחרונות ב"הישרדות", אכן הגיע הרגע לתת לתחושות לעלות ולהתעורר.
לכן, בשלב ראשון אני מציעה לא להיבהל מהתחושות אלא לתת להן מקום, בינך לבין עצמך ואולי גם בשיח עם אחרים.
מעבר לכך, במידה ותרגיש צורך ו/או במידה והתחושות יחמירו ויביאו למצוקה או פגיעה  בתפקוד- אפשר וכדאי לפנות לעזרה מקצועית.
במסגרת טיפול, תוכל לעבד את התחושות והקשיים, לתת להם מקום ומתוך כך, עם הזמן, סביר להניח שיבואו גם הקלה וכוחות.
ליטל

מצורף קישור לעמוד המרכז מידע על דרכי טיפול ומרכזי סיוע נפשי מקצועי ייעודי לנפגעי המלחמה -
בטיפולנט | טיפול נפשי ייעודי לנפגעי המלחמה: מידע מתעדכן

מצורף קישור לרשימת אנשי מקצוע בתחום, תוכל לסנן לפי אזור מגוריך -
בטיפולנט | בחירת איש מקצוע - טיפול במצבי אבל ושכול

מצורף קישור לקריאה נוספת בנושא -
על משעולי יגון: מה זה שכול ואיך מתמודדים איתו?