שלום רב
למנהלת הפורום ליטל פלג פסיכולוגית קלינית
השעה שאני כותב ופונה 02:14 כשאני דומע
לא מאמין שזה מתרחש וקורה לי ומצד שני היה ברור שזה יגיע אחרת זה לא הגיוני לא אנושי.
אני כותב בקצרה, ממוקד, אנסה לא להתפזר.
מיום האסון במסיבת נובה ועד לפני שעה אני מחזיק לא לבכות לא לצרוח ולעמוד זקוף.
מיום האסון במסיבת נובה אני על אוטומט
עומד תומך לצד כל מי שזקוק ומבקש במשפחה
האחיין שלי נרצח במסיבת נובה הבן של אח שלי נרצח בנובה הבן של אח שלי לא יחזור לעולם. ואח שלי כל כך עצוב ומרוחק ואני כואב שכואב לו ושהוא בלי שמחת חיים
סליחה אני עוצר כאן זה קשה לי מאוד המחשבות והגעגועים - ומה עובר על אח שלי
מה עושים ?
תודה וסליחה על ההכבדה
