שלום לך.
גיל 20 הוא שלב בחיים בו כל אדם בוחר בעצמו את בחירותיו הזוגיות, אך לא פעם בחירות אלו אינן אידיאליות מאחר ועדיין לא נצבר ניסיון החיים המאפשר לעשות בחירות טובות ומדויקות.
לכן, תפקידו של ההורה בשלב זה הוא לאזן בין מתן עצמאות וכבוד לבחירותיו של הילד, לבין הצבעה עדינה על "נקודות עיוורות" הקשורות לבחירות שהוא עושה.
בהתאם, לא כדאי להודיע לבנך ש"היא לא מתאימה בכלל", אלא לשתף אותו בכך שיש לך דאגה לגבי אספקטים מסוימים של מערכת היחסים. זאת, לצד העברת מסר על הדברים הטובים והיפים שאת רואה בקשר. למשל, אפשר לומר לו "אני רואה שבנית קשר מאוד יציב עם הרבה אהבה ואכפתיות אחד כלפי השני, אבל אני מודאגת מכך שבת הזוג שלך אינה עובדת. מה אתה מרגיש לגבי זה?". כך, תוכלי לפתוח שיח לגבי הנושאים שמטרידים אותך, להאיר את תשומת ליבו להיבטים שאולי הוא עצמו מחמיץ ולעשות זאת מבלי לפגוע בקשר איתו ומבלי לעורר התנגדות אשר עשויה להרחיק ביניכם ולחזק את הקשר הזוגי.
לצד זאת, חשוב לשים לב לשני דברים מרכזיים.
ראשית, השיח חייב להיות מושתת על קשב אמיתי, סקרנות ורצון להבין ולשמוע גם דברים חדשים, ולא להוות רק ניסיון מנומס להביא לסיום הקשר. המטרה אינה סיום הקשר, אלא אם מדובר בקשר פוגע באופן מובהק, אלא הרחבת היכולת של בנך לעשות בחירות זוגיות טובות עבורו, גם אם אלו לא יהיו בדיוק מה שאת רצית ודמיינת. 
כמו כן, כדאי לזכור שמערכת יחסים רצינית, ובפרט אם זהו קשר זוגי ראשון, מהווה לא פעם טלטלה גם עבור ההורים מאחר והיא מסמנת שהילד גדל, הפך עצמאי ומתחיל להתארגן לעזיבת ה"קן". לא תמיד זה קל, ולפעמים הכעס על בת הזוג הוא ביטוי לקושי זה יותר משהוא משקף בחירה זוגית לא טובה של הילד.

לאור כל האמור, מציעה לקחת רגע ולחשוב האם הקשר אכן בעייתי, להבחין בין האספקטים החיוביים והפחות חיוביים שלו, ולפתוח עם בנך שיח מכבד, פתוח וסקרני לגבי הנושאים המטרידים אותך. זכרי שהדבר החשוב מכל בהקשר זה הוא שמירה על קשר טוב וקרוב עם בנך.
ליטל

לקריאה נוספת, מצורפים קישורים למאמרים בנושא -
בטיפולנט | תקשורת טובה עם מתבגרים - יש כזה דבר
בטיפולנט | איך מפתחים עצמאות אצל ילדים?
בטיפולנט | הגוזלים עוזבים את הקן - אבל מה איתנו? התמודדות עם שלב הקן הריק