שלום לך.
יציאה לפנסיה היא משבר לכל דבר ועניין: העבודה היא ציר מרכזי סביבו אנשים מארגנים את תחושת הערך והיכולת שלהם, את עולמם החברתי, ואת תחומי העניין והמחשבה שלהם.
הדיכאון של בעלך נובע, ככל הנראה, מטלטלה סביב היבטים אלו אשר יתכן ונוגעים גם לחוויות רגשיות עמוקות יותר (למשל, אדם שיש לו ביטחון עצמי נמוך עשוי לחוות את היציאה לפנסיה באופן קשה אם רב תחושת הערך והביטחון שלו היתה קשורה בתפקודו התעסוקתי, וכך גם אדם שהתרגל לחשוב על עצמו כבעל ערך רק בהקשר לקריירה). לאור זאת, כדאי לשלב בטיפול התרופתי גם טיפול פסיכולוגי בו יוכל לעבד את התחושות ולקבל כלים להתמודדות.
במקביל, את ובני משפחה אחרים יכולים לסייע במספר היבטים. ראשית, לנרמל את התחושות ולהביע הבנה לכך שהיציאה לפנסיה היא אכן שינוי ומשבר, שלוקח זמן להתמקם בתוכם מחדש. במקביל, כדאי לנסות ולמלא את הזמן בכמה שיותר פעילויות ובפרט כאלו בהם בן זוגך ירגיש שהוא תורם ובעל ערך: התנדבות, עזרה עם נכדים במידה ויש, חלוקת תפקידים בבית, פעילות ספורטיבית וכד'. חשוב גם לשמר קשר עם מכרים ובני משפחה, כדי למנוע שקיעה לבידוד

יתכן ובן זוגך יגלה התנגדות לקבלת טיפול פסיכולוגי ובמקרה זה, אפשר לשקול פנייה לייעוץ זוגי אשר יסייע לכם להתמודד עם השלב החדש בחייכם- לפעמים יש יותר שיתוף פעולה כאשר הפנייה נעשית באופן זה.
ליטל

מצורף קישור לקריאה נוספת בנושא תהליך ומשמעות הפרישה מהעבודה והאתגרים בהסתגלות לפרישה