נמצאת בטיפול מזה כ שנה
(מפגש בשבועיים) . סשל פגיעה מינית בילדות .שאלה שלי בנושא גבולות בטיפול. ישנם מפגשים בהם אני מרגישה יותר קירבה מצד המטפל זה בא לידי ביטוי במחמאות או בתשומת לב שלו על שינוי שעשיתי למשל שיער וכו...לעיתים שיתופים קלים שלו על חייו או על קושי שמתמודד (זה קרה פעמיים ) , כשזה קורה, אני מרגישה מאד טוב, מבחינת מצב הרוח שלי מרגישה השתוקקות וכמיהה למפגש הבא..שיתפתי אותו בהעברה חזקה שאני חווה במרחב , בתחושה שלי הוא מאד נרתע מאז הוא שומר על גבולות ...פתאום אני מרגישה דחויה , לא רצויה זה מעסיק אןתי אני תוהה אם הטיפול מיטיב ...יש לי פתאום שינויים במצבי רוח. התובנות שהגעתי אליהן במהלך הטיפול שהוא מייצג המון דברים שקשורים לפצעח ילדות צורך בנראות באישןר בהחזקה (דברים שלא קיבלתי כילדה) זה מרגיש לי שהמפגשים מבלבלים אותי המצב רוח שלי תלוי באיך הןא יתנהג במפגש. לעיתים המפגשים היו מתארכים מעבר. . ועכשיו מסיימים בדיוק בזמן. כל שינוי גורם לי לתהות..
תודה
שלום לך.
הקשר הטיפולי מהווה, במקרים רבים, מעין כר עליו באים לידי ביטוי מגוון תחושות, רגשות וקונפליקטים בין אישיים. ההתבוננות המשותפת בהתרחשויות והתחושות, והעיבוד שלהם, חושפים לא פעם היבטים נפשיים לא מודעים ולכן, גם כאשר מתעוררות חוויות לא פשוטות, יש להן ערך רב לתהליך הטיפולי.
התחושות והחוויות שמתעוררים בטיפול של נפגעות טראומה מינית עשויות לפעמים להיות מכאיבות במיוחד לאור ההיסטוריה האישית של הנפגעת ולכן מה שאת מתארת אכן נשמע כואב וקשה- אבל גם חשוב ובעל פוטנציאל להנעת שינוי נפשי משמעותי. מאחר שכך, מציעה להעלות בטיפול שוב ושוב את הדברים שכתבת כאן, לתת להם מקום ולראות כיצד יושפע מכך התהליך הטיפולי.
ליטל
מצורף קישור לקריאה נוספת בנושא המערכת היחסים הטיפולית ועל ייחודיות הקשר הטיפולי
