היי,

אני לא מצליחה לשחרר או לבטא רגש במלואו, ברוב המקרים אני שוקעת ברגש וקשה לי לצאת ממנו (חושבת על אותו האירוע הגורם שוב ושוב).
זה מרגיש שלא משנה כמה אבכה זה לא יספיק, ואני לא מצליחה לבטא את הרגש כראוי (לא מצליחה להביע דחף לבכות בחוזקה או התפרצות זעם, אני תמיד בוכה בשקט ולאורך כמה שעות). אני חוששת שזה נובע מהעובדה שאני אוגרת רגשות שליליים ולא נותנת להם להתבטא בזמנם כך שכל מה שנאגר מתפרץ בבת אחת כשאני מגיעה לסף יכולתי.

זכור לי שבילדות הייתי מבטאת רגשות באופן תקין יחסית. הייתי בוכה או מתעצבנת, מוציאה את הרגש בהתפרצות פיזית (לא על מישהו, אלא לבד מכה במיטה, צועקת או בוכה בחוזקה) רק לכמה דקות אינטנסיביות ולאחריהן הרגש היה חולף והאירוע הגורם נשכח.

כיום זה מרגיש כמעט בלתי אפשרי, אני מפחדת שאם אעצור את הבכי לאחר כמה דקות, אדחיק את הרגש ואחמיר את הנזק הנפשי. איך אדע מתי להפסיק? טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לי ללמוד לבטא את הרגשות שלי שוב כמו פעם?