אני אב מנוכר מזה כשש שנים.
פעמיים-שלוש בשבוע עדיין יש נסיונות שהילדים יגיעו אליי. בכל פעם שזה לא מצליח אני חווה כעס, כאב, וזיכרונות מחודשים של אירועי הפירוד מהם.
הם הופרדו ממני מספר פעמים בין השאר ע"י משטרה שהגיעה אליי הביתה ולקחה את הילדים שלי ממני, ובאמצעים טראומטיים אחרים.
לאחרונה התחלתי לחשוב שאני חווה פוסט טראומה ואולי אפילו פוסט טראומה מורכבת.
הזכרונות של ההפרדה מהילדים שלי לא יוצאים לי מהראש. אני לא מצליח כבר שנתיים וחצי לקיים קשרים בינאישיים זוגיים או חברותיים. אני ישן על הספה ורק מחכה שהילדים שלי יחזרו הביתה. אני לא ישן טוב. כל יום שעובר הוא סיוט. כל פעם אני מקווה שהם יגיעו ואז מתאכזב ומתרסק נפשית כשהם לא מגיעים.
יכול להיות שיש כאן פוסט טראומה? או פוסט טראומה מורכבת?
מה ידוע לכם על הקשר בין ניכור הורי לפוסט טראומה?
איך מאבחנים את זה ואיך מטפלים בזה?
תודה
שלום לך.
האירועים שאתה מתאר אינם עונים על ההגדרה הפורמלית של פוסט טראומה או טראומה מורכבת אך כפי שאתה חש בעצמך, הם מלווים בסבל משמעותי ביותר אשר משפיע על איכות חייך. לאור זאת, אני חושבת שכדאי לפנות אל טיפול פסיכולוגי שיסייע לך בהתמודדות גם ללא אבחנה רשמית. גם אירועים שאינם טראוות "מהספר" יכולים להפוך את החיים לסיוט וראויים טיפול ומענה שיאפשרו חזרה למסלול של צמיחה וכוחות.
ליטל
תוכל לקבל רשימה של מטפלים שמתמחים בטיפול בפוסט טראומה להתייעצות ובחינת טיפול
.jpeg)
