שלום,

אני סובל משני סוגים של מחשבות טורדניות:

1. מחשבות על דברים שעברתי במקומות עבודה בהם סבלתי מהתנכלות של עובדים ומנהלים. הן קופצות במהלך היום, וכל מילה שנאמרה אז ואני נתקל בה היום, יכולה להיות טריגר להסטת תשומת הלב מההווה לעבר לשתיים - שלוש דקות, ולפעמים יותר. זה מלווה גם בכאב בגין ההיזכרות במה שהיה.

2. מחשבות על סיטואציות עתידיות אפשריות (או לא אפשריות). אני יכול לקרוא על משהו בחדשות, ומיד לדמיין את עצמי מרואיין על כך, ועונה בפירוט את דעתי. אני יכול לקרוא על פרויקט מסוים של איזושהי חברה, ומיד לשים את עצמי בתפקיד דמיוני במקום עבודה, כמי שאחראי על אותו פרויקט, ולדמיין סיטואציות שונות ואינטרקציות שונות עם מנהלים וקולגות. זה ממש מגיע עד כדי חיקוי של דיבור, תוך אימוץ מיתרי הקול, אבל ללא הפקת צליל בפועל. אני יודע שזה מוזר אבל זה קורה המון וכבר הרבה שנים כך. אני סובל מצרידות למרות שכמעט ואין לי אינטרקציות בשנים האחרונות עם אנשים, ויכול להיות שזאת אחת הסיבות. קשה להסביר אבל בניגוד למחשבות על דברים שליליים שעברתי במקומות העבודה (סעיף 1), במקרה הזה, של מחשבות על סיטואציות עתידיות, אני מרגיש הרבה פעמים שאני זקוק למחשבות האלה, לעשייה הדמיונית הזאת, ונכנס אליהן כל פעם מחדש, ומתקשה להפסיק גם כשאני מבין את בזבוז הזמן וכשהגרון כואב. העניין הוא שאני בקושי חי את ההווה, ולמעשה לדעתי מעל 50% מהזמן אני במחשבות על מה שהיה, או על מה שאולי יהיה. ובנוסף, למרות שבפועל אני לא מדבר בזמן המחשבות, אני כן מאמץ את מיתרי הקול ולדעתי זה גם אחד הגורמים לצרידות שאני סובל ממנה.

האם יש דרך להקל על המחשבות האלה - להיות מסוגל לקרוא טקסט או לצפות בתוכנית, מבלי להישאב למחשבות על העבר, או על העתיד הפוטנציאלי? לחיות יותר את ההווה ולהישאר ממוקד?

תודה רבה ושבוע טוב