תפריט נגישות
חיפוש

פורום פסיכולוגיה

  • נכתב ע"י מורן ב - 29/05/2020 04:56:37

    אני בת 25 ויש לי אח גדול שפשוט משליט טרור (לא פיזי) עלינו.
    אי אפשר להעיר על כלום אי אפשר להביע דעה אי אפשר אפילו להביע את הכעס והתסכול שלנו ממנו במידה והוא מתנהג לא לעניין כי אחרת זה פיצוץ.
    מפחיד להיות לידו לדבר איתו.
    רק לו מותר להגיד מה שבא לו, הוא מעולם לא מתחשב ברגשות של אף אחד יוצא חופשי על כולם ומעיר איזה הערות שרק רוצה סתם מכלום.
    הוא תמיד מרוחק ומתנהג בצורה מתנשאת ונותן הרגשה בדיבור ובגישה שלו שהוא עליון על אחרים ועוד מרגיש מאוד נוח עם זה כי הוא מבחינתו את שלו אמר. אבל אבוי אם מישהו אחר יעשה זאת.
    (בימים בהם הוא ממש מגזים זה גם בא לידי ביטוי בהתנהגות ברוטלית להפיל משהו ואז עוד להרים קול ולהגיד מה מה קרה??)
    ודווקא בימים חמורים יותר אמי אומרת לעזוב לשתוק להתעלם לא להגיב ולדעתי פה מתחילה הבעיה.
    שנותנים לו לגיטימציה להתנהג איך שהוא רק רוצה מבלי להגיב לו.
    * איך אני יודעת שהוא משליט טרור?
    -אנחנו כולנו דרוכים ממש פיזית ונפשית לפני שהוא מגיע.
    -אי אפשר להביע את דעתנו סתם כך מבלי לחטוף אש.
    - אי אפשר לראות סרט או תוכנית טלוויזיה או לשמוע סגנון מוזיקה או אפילו לראות ערוץ שגם בזמן הפרסומות הוא רק מעביר ביקורת.
    - אי אפשר להעיר לו בוודאי שלא להיכנס איתו לעימות מפחד!! (ממש דפיקות לב מטורפות יש לי) אחרת הוא גורם לאדם ממול להרגיש לא בסדר לגבי זה והוא "יוצא נקי".
    - הוא זורע בנו, בי תחושת חרדה לא נורמלית רק מעצם זה שהוא מגיע.
    - הוא משתמש בפחד על מנת להרתיע, הוא ממש סוגר עלינו.
    - אם הוא פוגע במישהו (עד שאותו אדם לא בוכה.. מבחינתו הוא נקי ויצא בסדר גמור ואמר את שבא לו)
    - כולם פתאום מתנהגים שונה ומתאמים עצמם לזה שהוא מגיע (פתאום אחי האמצעי נמנע מלהגיע מוקדם בשביל שאחי גדול לא יעיר על כל פיפס)..
    אני מסתגרת בחדר בשביל להימנע מתחושת המחנק והחרדה.
    לאבא שלי פחות מפריע הוא לא רואה את זה.
    ואני שואלת עצמי, אם ההורים שלי לא מגיבים לו, או שהגיבו בעבר וזה לא עזר בכלום.
    איך אני אתמודד????
    * סיטואציה שקרתה-
    אמי אמרה לי קדימה נתחיל, אחי האמצעי שאל לעזור במה, אחי הגדול אמר "לעזור להכין אוכל,אתה יודע הוא לא מכין את עצמו לבד"
    (הוא כל הזמן מקניט את אחי על זה שהוא אוהב לאכול אבל לא מכין את האוכל בשישי) (רק שלאחי הגדול אין מושג כמה אחי האמצעי עוזר לנו כלכלית,משהו שאחי הגדול בקושי עשה) ואז אחי הגדול ירד רגע למטה ורק אז אחי האמצעי הרשה לעצמו לאכול.
    זאת אומרת הוא חיכה שילך בשביל לאכול.
    זה מה שאני עשיתי שנים!!!
    כי הייתי מפחדת לאכול מולו.
    הבעיה היא שאמי לא העירה לו ולא כלום.
    ואני לצערי שמעתי זאת מהחדר, בטוח הייתי מגיבה כי לאחרונה יש לי יותר אומץ.
    אני לא הוזה.. הבעיה היא לא בי,כי עובדה שכולם דרוכים ממנו.

    איך מתמודדים???
    זה שנים ככה !!!
    אני נחנקת!!!!!! וזה מלראות אותו פעמיים בשבוע לכמה שעות בסהכ!!!
    הוא לוקח מאיתנו את האפשרות להראות כל סוג של רגש, צריך להיות רובוטים לידו, להגיד כן ולשתוק.
    והבעיה היא שבגלל שאף אחד לא עונה נוצר מצב של "הסכמה שבשתיקה" מה שגורם לו לחשוב עוד יותר שהוא זה שבסדר.

    תשובה: לחיות בפחד מבן משפחה
    נכתב ע"י יעל ימיני ב - 31/05/2020 10:20:03

    שלום מורן,


    את מתארת חוויה מאוד לא נעימה שמתעוררת במפגש עם אחיך, וחוסר אונים ביחס לאפשרויות לשנות את המצב. איני יודעת לומר מדוע הוא מתנהג כך, אבל ייתכן והתנהגותו מסמנת איזושהי מצוקה נפשית שהוא מתקשה לבטא וכי הוא זקוק למענה טיפולי. אני תוהה אם יש אפשרות לנסות לכנס את כל בני משפחתך האחרים (בלעדיו) לשיח על התחושות שעולות בך בנוכחות האח. כפי שכתבת, את לא היחידה שמרגישה כך ולכן אולי למרות התנגדותם של ההורים, תוכלו לנסות לשוחח על כך בשקט ולחשוב כיצד ניתן לשפר את המצב. אם תסכימו על כך שיש כאן בעיה שצריכה מענה, אולי תוכלו גם להתייעץ לעומק עם איש/אשת מקצוע מתחום הנפש שיוכלו לעזור לכם לזהות את הבעיה ולהבין כיצד ניתן להתמודד איתה. בכל מקרה, אני מסכימה שהתעלמות ואי תגובה אינם הפתרון, ושיש להתחיל להתייחס לנושא ברצינות ולהבין כיצד ניתן להציב גבולות להתנהגותו הדורסנית. במידה ולא כולם מסכימים על כך, אולי לפחות אלו שכן מסכימים יוכלו להיעזר זה בזו וללכת להתייעץ לגבי הנושא. 


    בהצלחה,


    יעל 


    תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע במתמחים בטיפול נפשי להתייעצות ובחינת טיפול

אנשי מקצוע ומכונים