תפריט נגישות
חיפוש

פורום פסיכולוגיה

  • נכתב ע"י אפרת ב - 23/03/2020 17:20:14

    אני יודעת שיש אנשים חולים ואנשים בבידוד. ובכלל אנשים שמנסים שנים להביא ילד לעולם ולא מצליחים! אבל אני מרגישה שמאז ההסגר הזה, אני קמה כל בוקר ולא מצליחה להוציא את עצמי מהמיטה. אין לי סבלנות לילדים שלי, הם כבר מתפסים על הקירות, אני כל יום מנסה לחשוב על ארוחה מזינה, על פעילות טובה, לשמור על סדר יום הגיוני, ואני רק רוצה להגיד להם שיעזבו אותי, שיפסיקו לתפס עלי, שיפסיקו לריב, שיפסיקו ליילל...
    אני רק רוצה לחזור למיטה... לא יודעת איך להתמודד עם הדבר הזה, עם חוסר השגרה הזאת, וזה ממש יוצא על הילדים שלי. וזה גורם לי להרגיש עוד יותר נורא, וכישלון. אני רואה מסביבי אמהות שכל יום מכינות מסגרות לתמונות ממקלות ארטיק וכאלה, ואני רק מחכה להושיב אותם מול המסך כדי שיהיה לי קצת שקט.
    ואם זה לא ייגמר... עוד כמה שנים הם פשוט ישבו מולכם הפסיכולוגים, או בפורום או על הספה (או בטיפול אונליין אם הדבר הזה לא יסתיים...) ויספרו על הצלקות שאמא שלהם השאירה על הנפש שלהם...

    תשובה: להיות הורים בקורונה...
    נכתב ע"י ליטל פלג ב - 23/03/2020 22:25:45

    שלום אפרת.


    ראשית, "הורות בקורונה" היא הורות מאתגרת כמעט עבור כל הורה כך שכדאי לקחת בעירבון מוגבל את מקלות הארטיק ולזכור שבתקופה מעורערת ומטלטלת כזו אף הורה (ואף ילד...) אינם במיטבם, ותחושות של שעמום, עצבנות, חוסר סבלנות ועייפות הן מובנות. לאור זאת, הדבר המרכזי שכדאי לעשות הוא לאמץ עמדה סלחנית הן כלפי הילדים והן כלפי עצמך, להגמיש מעט את הגבולות כך שלכולם יהיה קל יותר ולהזכיר לעצמך שאיכות ההורות והקשר ההורי נבנים לאורך שנים ולא בתקופה נקודתית. כמו כן, כדאי לתקשר לילדים ולסייע להם לתת מילים למקומות של הקושי וההתנגשות- לקחת אחריות אם איבדת סבלנות שלא בצדק, להסביר שלכולם קשה יותר ולסייע לעצמך ולילדייך להתאושש כמה שיותר מהר מההתנגשויות, ולא לצלול ולהישאר בהן. כמו כן, חשוב לשים לב שחלוקת הנטל בבית נכונה ומואמת ולהקפיד ככל האפשר על "הפסקות נשימה" קצרות.


    בעיקר, חשוב לזכור שככל הנראה מדובר בתקופת זמן לא פשוטה אך לא ממשוכת מאוד. 


    זה יעבור ויהיה מאחורינו.


    ליטל


    ריכזנו כאן מאמרים ומידע שיוכלו לסייע בהתמודדות במשבר הקורונה

אנשי מקצוע ומכונים