הבן שלי סובל ממחלה כרונית אוטואימונית, כמוכ' הוא התחיל טיפול תרופתי בקונצרטה לפני מס' חודשים.
במסגרת הטיפול הפסיכולוגי שעברתי (ואני עדיין עוברת), המטפלת האשימה אותי שהבן שלי חולה בגללי, מכיוון שיש לו אמא לא שלימה, אמא מנותקת שלא מחוברת באמת.
(חייבת לציין להגנתי שאני משתדלת ככל יכולתי, גם טכנית, גם ביחס יפה ומכבד ומכיל עד כמה שניתן, אמנם לא אוכל להתכחש לכך שאולי הכל חיצוני, אך זה באמת לא במסגרת היכולת שלי לשלוט על כך ולחוות קשר עמוק יותר, אבל אני יכולה להעיד על עצמי שאני משתדלת בשבילו יותר מאמא סטנדרטית)
כמו כן, בפעם הראשונה ששיתפתי אותה בכך שהבן שלי התחיל טיפול תרופתי בקונצרטה, היא אמרה שאין דבר כזה הפרעת קשב! הילד מוצף רגשית כי הוא לא מקבל ממני מה שהוא צריך! היא אמרה שילדים שמקבלים את התרופות הללו (קונצרטה ושות') נהיים משוגעים ומשגעים את ההורים! וההורים מאוד סובלים מהם וכו'
הרגשתי שאינני יכולה לשאת את ההתקפה! כי אין לי דרך להתמודד עימה!
הילד לא מתקדם מבחינה לימודית, ואבחנה של רופאת קשב ניתנה, ומה עלי לעשות כעת? להמתין שיעבור טיפול פסיכודינמי במשך שנים ויפסיד את החיים על הדרך עד שהטיפול יעבוד??
ביקשתי ממנה להפסיק לדבר כי אני לא מעוניינת! ובזה נסגר הנושא.
כעת מאוד קשה לי לפעמים עם הבן שלי, ואני תמיד חוששת שאולי לא הייתי צריכה לתת לו קונצרטה, אולי זה באמת עושה אותו קשה יותר? משוגע, כדבריה?(על אף שהקונצרטה הזניקה את הישגיו הלימודיים, ומבחינה התנהגותית הוא תמיד היה מאתגר, ועם הקונצרטה יש עם מי לדבר)
ואין לי דרך לקבל ממנה עזרה בנושא שכ"כ מכביד עלי, כי אין לי כוח להתמודד איתה בנוסף להתמודדות עם הבן שלי.
מה עושים?
שלום לך,
אני מצטערת לשמוע שזו החוויה שלך בטיפול. כמובן שטיפול נפשי אמור להיות מרחב מכיל ולא שיפוטי וזהו בסיס לחקירה משמעותית ולהתפתחות. איני מבינה מתיאור המקרה האם מדובר בטיפול פרטני שלך או בהדרכת הורים לגבי הבן. בכל מקרה, אני מעודדת אותך להעלות את התחושות שאת מעלה כאן בטיפול ולשוחח עם המטפלת על כך שאת מרגישה שהיא שופטת אותך ואת האימהות שלך. כמובן שרגשות אשמה כאם לא יקדמו תמיכה משמעותית יותר בבנך. בכל מקרה, האמירה שאין דבר כזה הפרעת קשב נשמעת לי תמוהה מאחר וכמובן שיש דבר כזה. לגבי הטיפול התרופתי, זה תלוי בגישת המטפלים וההורים, אך כמובן שבנך צריך להיות במעקב פסיכיאטרי צמוד כדי לבחון את ההשפעות עליו, אך בכל מקרה, כמובן שהדברים אינם כה חד משמעיים, וכל מקרה לגופו.
נשמע מדבריך שאת זקוקה למערכת תמיכה משמעותית ומכילה, בתוכה תוכלי לחקור בצורה יותר נינוחה את האופנים בהם ניתן לתמוך בך ובבנך ברמה הרגשית. גם אם הוא לוקח כדורים, אין זה אומר שאין גורמים רגשיים שדורשים התייחסות פסיכולוגית אך אף גישה לא אמורה לסתור את השנייה, וניתן לשלב בין הגישות. זה יכול להיעשות באמצעות הדרכת הורים בשילוב עם טיפול רגשי לבן, או באמצעות טיפול פרטני שלך, אבל בכל מקרה חשוב שזה יעשה במרחב שנחווה עבורך כמכיל.
בהצלחה,
יעל
.jpg)
