תפריט נגישות
חיפוש

פורום פסיכולוגיה

  • נכתב ע"י אחת ב - 08/09/2019 09:08:01

    אני מרגישה סלידה מעצמי
    מהגוף שלי
    זה לא כמו שלא אוהבים משהו בגוף זו ממש סלידה.סלידה מכל האיברים, סלידה מהמראה מהריחות מהכל.
    הגיל לא עוזר...אף שסביבי יש נשים בגילי ואף מבוגרות ממני שגופן שמור ובריא ויפה.
    ובפנים סכסוך שלא נגמר
    מי אני?
    מה נשאר לי?
    את יודעת אימצתי גור כלבים..רציתי להכניס שמחה רכות ותמימות
    ועכשיו זה מרגיש שעשיתי טעות
    שאיני יכולה לעמוד בעומס
    עסוקה באובססיביות בהתלבטות אם להחזיר אותו או להשאיר..
    וזה כשאני לא עובדת וכל הזמן בבית..
    עליבות.
    איך אחזור לתפקוד מלא בכלל?
    הייתי רוצה לחזור לאשפוז עכשיו.
    להתחבא שם.שלא אהרוס ולא אפול.
    ולא איכשל.וארגיש אהובה ומוגנת מהמציאות.
    או להיות כל הזמן עם הפסיכולוגית שלי..
    אני עייפה.באמת.
    אני כותבת פה כי אני לא יכולה כל הזמן לכתוב לפסיכולוגית שלי
    גם ככה היא עושה מעל ומעבר בשבילי
    הכתיבה פה מרגיעה אותי כי הכאוס בפנים הופך למילים שאפשר לראות.


    תשובה: תחושת כישלון וסלידה מהגוף שלי
    נכתב ע"י ליטל פלג ב - 08/09/2019 10:03:22

    שלום לך.


    כפי שאת כותבת, נשמע מדברייך שהעניין אינו הגוף בפני עצמו אלא הפגישה עם עצמך. איני יודעת מה את פוגשת שמכאיב כל כך אך כמו שאני כותבת לך לא פעם, אני מאמינה שהכאב הזה אינו לחינם אלא דרכה של הנפש לספר משהו על חוויות נפשיות מכאיבות, כדי שעם הזמן אפשר יהיה לעבד אותן ולהיפרד מהן.  בתוך הקושי הזה, אני יכולה לדמיין כמה מפתה ומשחררת המחשבה על אשפוז, וכמה מאתגר הטיפול ב"תינוק" שהבאת. 


    אני מצטערת לשמוע כמה קשה הדרך אך העובדה שיש לך קשר טיפולי חזק וקרוב היא נקודת אור וחוזק שאי אפשר להמעיט בערכה. אל תתייאשי.


    ליטל

אנשי מקצוע ומכונים