שלום,

קראתי בעיון רב את פנייתך ומבינה את הדילמה והקושי שאת פוגשת.

מחד רצון לפהתח רגשית ולייצר שינוי מאידך איך חשה שנעזרת די הצורך או בכלל. 

מספר מחשבות:

חשוב לשתף את המטפלת שאת הולכת אליה מה את מרגישה ולהעלות את הקושי - שתפת אותה?

ברוב המקרים, וזה לא חייב להיות נכון במקרה שלך, הקושי נובע באופן הדדי  - קושי של המטפלים למצוא כלים מתאימים וקושי שלך להיעזר בטיפול. לא מוצאים את הדרך אלייך ואולי גם את באופן לא רצוני נסגרת ומתגוננת מתוך חשש להפתח. לכן, חשוב לפתוח זאת ולנסות להתמודד עם זה בתוך הטיפול. 

במקביל תוכלי לבקש מהמטפלת שלך המלצה לשלב בטיפול טיפולים אקטיביים יותר שמעניקים מיומניות חברתיות, עוסקים באימון ליוזמות אישיות וחברתיות, מתפעלים באופפן ישירים יותר את המטפל. חלק מטיפולי ה CBT הם כאלו ויש טיפולים נוספים, בגישת ה ACT  או ה DBT. כדאי לעשות זאת בהצייעצות עימה. 

רעיון נוסף או לחפש במקביל לטיפול הפרטני טיפול קבוצתי. 

כמו כן, לעיתים כשקשה מאד מאד להפתח אפשר להסתייע גם בטיפול תרופתי לאחר בדיקה של פסיכיאטר ומחשבה. אין לך סימפטומים המחייבים טיפול תרופפתי אך יתכן ומתחת לקושי להפתח יש דכאון סמוי וטיפול תרופתי יכול לסייע להניע שינוי. זאת כמבון רק לאחר ייעוץ ושיקול דעת של פסיכיאטר. 

בכל מקרה, הייתי עושה הכל בשיתוף המטפלת. 

לרשותך להתייעצות נוספת, בברכה חמה, שרון