תפריט נגישות
חיפוש

פורום פסיכולוגיה

  • נכתב ע"י שני ב - 07/05/2019 18:43:40

    היי, אני בטיפול כשנה ...
    למדתי לחבב אותו ולהבין שבאמת אכפת לו. אבל עדיין לא באמת נותנת להתקרב.
    עברתי בילדותי פגיעה מינית ומתקשה לדבר איתו על כך. לעיתים הוא לוחץ, ואני יודעת שהוא פועל כך כי אכפת לו וכי הוא מנסה לעזור. אבל הוא לרוב מגיב לא נכון לנושא. ואני במכוון לא מעלה יותר את הנושא ומסרבת לדבר על הפגיעה שחוויתי, כי אני כועסת עליו וכי אני כאילו מנסה להעניש אותו ולעשות לו דווקא. וכשהוא מנסה לגעת בנושא, אני נהנית לומר לו שאני לא רוצה לדבר על זה, ואני עושה זאת בכדי להכאיב לו. ואני רואה שזה מכאיב לו. השאלה אם אני לא בעצם מענישה את עצמי. אני מבינה שחשוב שאטפל בעניין, אבל הוא מתקשה להכיל את הכעס והאשמה שאני חווה כלפי עצמי, בגלל מה שקרה. ואני חשה נזופה על כך שאני עדיין כועסת על עצמי. אני שוקלת האם לנסות שוב ולשוחח עימו על הפגיעה שעברתי, אבל חוששת שהוא שוב יכעס עליי על שאינני מוותרת על תחושת הכעס והשינאה העצמית. אני חושבת שהוא הבין שהגישה שלו הייתה מוטעית. מן הסתם , הוא לא טיפש... והוא הבין שיש סיבה שבעטייה אני נמנעת מלשוחח שוב על הפגיעה. ובפגישה האחרונה הוא ניסה להעלות את הנושא בצורה מאוד עדינה ולא מלחיצה. וסירבתי לשוחח על כך. אני מרגישה די נוח בפגישות עימו, למרות שאני אדם מאוד מופנם, והוא מאוד משתדל...
    אשמח לשמוע מה דעתך...

    תשובה: הענשה
    נכתב ע"י ליטל פלג ב - 08/05/2019 08:56:36

    שלום שני.
    כפי שאת מתארת ברגישות רבה, דינמיקות הקשר בין מטפל למטופל הן מורכבות, תנודתיות ועשירות. דינמיקות אלו מחיות פעמים רבות חוויות ותחושות מקשרי עבר ובמובן זה, היחסים הטיפוליים הם בדרך כלל כר פורה להרחבת ההכרות עם העולם הפנימי. לאור זאת, אני חושבת שבשלב זה השאלה המרכזית היא אינה האם תספרי יותר על הפגיעה או לא אלא ההתבוננות בדינמיקה שנוצרת עם המטפל סביב זה: תחושות של כעס, אכזבה, צורך לרצות, אשמה, נקמה וכן הלאה הן ככל הנראה חלק מנפשך ומסיפור חייך אשר משקפים בקשר הטיפולי, ולכן הדבר המרכזי שכדאי לעשות הוא להעלות תחושות אלו מול המטפל, להתבונן בהן ולהשתמש בהן כחומר טיפולי. אי מאמינה שמתוך התבוננות זו, גם ההחלטה על דיבור על הפגיעה שעברת תהפוך טבעית וברורה יותר, לכאן או לכאן.

    ליטל

אנשי מקצוע ומכונים