הורות בזמן מלחמה: מסרים חשובים להורים לילדים ולמתבגרים

מיכל זיו

שלומי קשור בחוט אל שלומך: הורים, דאגו לעצמכם

בזמנים של חוסר וודאות ומתח, משימת ההורות הופכת משמעותית ומאתגרת עוד יותר, שכן תפקידינו כהורים להעניק ביטחון, יציבות ואהבה לילדים הן בשגרה והן במצבי משבר וקושי. זו היא משימה לא פשוטה בכלל, היות וגם אנחנו בעצמנו מושפעים מהמצב, לחוצים, מודאגים ומתמודדים עם אי הוודאות והמתח שלנו.

מן הסיבה הזו בדיוק חשוב לשים לב גם לעצמנו בימים מתוחים – מה נותן לנו כוח? מי עוזר לנו להרגע? איך אנחנו יכולים לחזור לויסות? כלומר, דווקא כאשר המתח עולה חשוב שאנחנו ההורים נעזור גם לעצמנו כדי שנוכל להיות שם עבור ילדינו ברגישות וזמינות 'טובות דיין'.

רק כך נצליח לשדר לילדים שהם לא לבד ושאנחנו מחזיקים עבורם את הביטחון והאמונה ביכולתינו להתגבר ולעבור את הימים הקשים ביחד. כמובן, התקווה היא כי מתוך האהבה והנוכחות הרגישה שלנו, כלפי עצמנו וכלפי ילדינו, ייבנו גם העמידות, התקווה והמשאבים הנפשיים של כולנו יחד.

אין ילד שלא יודע, יש ילד שלא סיפרו לו: שיח ישיר על המתרחש

המחקר מראה שההתערבות המשמעותית ביותר שתומכת בילדים במצבי משבר היא יצירת דיאלוג רגשי פתוח עם הוריהם, אשר עוסק בנושאי המשבר והטראומה עצמם.

פעמים רבות הורים נמנעים מלדבר ישירות עם ילדים, מתוך רצון טבעי להגן עליהם ולמנוע מהם כאב. למרות נטייה טבעית זו, המחקר מלמד אותנו כי דווקא ההזמנה של הילדים לדבר על הדברים עצמם יכולה להוביל אצלם לתחושת הקלה ולתת מענה לצורך שלהם לנסות להבין את עולמם ולשלוט בחוויותיהם.

מתן הבנה ופשר לחוויות ולאירועים מורכבים הם גורמים מווסתים המסייעים בהפחתת תחושת חרדה וחוסר ודאות. לכן, שיח בין ילד או מתבגר לבין אדם בוגר עמו יש לו יחסי אמון, יכול לסייע למיתון התגובות הקשות לחוויות טראומטיות.

כמובן, זיכרו שמותר לנו המבוגרים לא לדעת הכל. מותר לנו להאמין, לקוות ולא להיות בטוחים במה שקורה במציאות, עליה אין לנו שליטה. אנחנו יכולים לתת ביטחון בנוכחות שלנו, באהבה שלנו ובהזמנה את הילדים לפנות אלינו בכל עניין גם אם לחלק מהשאלות אין לנו תשובה.

ילדים הם תצפיתנים מעולים ופרשנים גרועים: עזרו להבין ולפענח את החוויה

ילדים רואים הכל, מרגישים וחווים אותנו ודרכינו את המציאות בצורה אוטונומית וללא מודעות. אך מכיוון שהחשיבה שלהם עדיין לא סיימה להתפתח בצורה מלאה, היא למעשה אינה בשלה דיה כדי לתת פשר רחב ומורכב למציאות.

בהיעדר התיווך שלנו, ילדים עלולים לספר לעצמם סיפור שמותיר אותם בחרדה, בבדידות, בחוסר הבנה, בתחושת אשמה ועוד. לכן, עלינו לעזור לילדים ולמתבגרים, בהתאם לגיל ולשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים, לתת פשר למתרחש במילים ברורות וישירות.

חשוב לזכור שמה שמטריד אותנו המבוגרים לא בהכרח מטריד את הילדים. על כן חשוב להיות סקרניים כלפי החוויה שלהם, לשאול אותם מה מעסיק אותם ולנסות לייצר ביחד סדר במתרחש. בשיח עמם, חשוב לאמר לילדים את האמת, גם אם לא את כל פרטיה – כי מה שנרשם אצל הילד כמחזק את הביטחון זו חווית האותנטיות והכנות של ההורה יותר מאשר התוכן אשר נאמר. 

קל הרבה יותר לפחד ביחד: לאפשר מפגש עם תחושות קשות

לרוב, הורה שמעז לדבר על מציאות קשה ולשתף גם ברגשות כואבים, ולא רק בהצלחה ובשמחה, משדר לילדיו כוח וביטחון. לעומת זאת, הורה אשר חושש לדבר עלול להעביר את התחושה שהאיום גדול מדי מכדי שנוכל לשוחח עליו או להתמודד איתו ישירות.

כהורים, עלינו לשדר לילדינו שהם יכולים לסמוך עלינו ולפנות אלינו בעת מצוקה. שאנחנו יכולים לשאת גם מציאויות וחוויות קשות, ולהיות איתם ביחד עם כל רגש שעולה. כי יותר משקשה להרגיש פחד, בדידות, כעס או כל רגש אחר – קשה יותר להישאר איתו לבד.

לכן, השתדלו לייצר מרחב שבו גם לכם וגם להם מותר להרגיש תחושות לא נעימות או מורכבות, ואף לחלוק אותן ולדבר עליהן. 

מעבר לכך, כאשר תחושות אלו עולות, חשוב לתת לילדים תחושה כי מה שעובר עליהם הוא נורמלי וקורה גם לאחרים וגם שהם לא לבד כי אנחנו איתם ושומרים עליהם. חשוב להזכיר להם וגם לעצמנו שמה שקורה עכשיו הוא זמני ויחלוף, ועוד יבואו ימים אחרים. מתן אופק ותקווה לילדינו פותח מרחב המאפשר לשאת את מה שקורה עכשיו.

לתת זה לקבל: קדמו עשייה ונתינה

חשוב לזכור שהדרך הטובה ביותר להחזיר חווית שליטה וביטחון ברגעי חוסר ודאות היא להיות בעשייה ונתינה. פעולות אלו מייצרות את ההרגשה כי אנחנו חשובים ומשמעותיים לאחרים תוך שהן מגבירות תחושת שייכות – שאנו חלק ממשהו גדול מאיתנו ושיש לנו מה לתת ולתרום.

לכן, מומלץ לאפשר לילדים להיות פעילים, לקחת חלק במשימות הבית והשגרה, להיות שותפים בעשייה ולהיות בעלי השפעה גם בחלקת החיים הקטנה שלהם.

לסיכום

זיכרו והזכירו כי התקופות הקשות מעוררות חרדה וספק, אך הן גם הזדמנות לחיזוק הקשר, ללמידה על עמידות, ולבניית תחושת חוסן, משמעות ותקווה.

בתפילה לשובם של כל חיילינו וחטופינו הביתה ולימים של שקט וביטחון.

על הכותבת - מיכל זיו

פסיכולוגית חינוכית מומחית. מנהלת מרכז "אפשרויות" לאבחון וטיפול לילדים והורים. מלמדת ומדריכה על טיפול בהורות וטיפול מבוסס התקשרות. מרצה במכון מפרשים לחקר והוראת הפסיכותרפיה במכללה אקדמית ת"א-יפו  ומרצה מטעם מכון חרוב.