כיצד מדברים עם ילדים צעירים על אובדן ואלימות בימי מלחמה?

ד"ר סיגל קני-פז

אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שנמשכת כבר יותר משנה וחצי חושפים את כל אוכלוסיית המדינה לאירועים מטלטלים וטראומטיים שעדיין איננו יכולים להעריך את מלוא השפעתם והיקפם. בתוך השבר הגדול שנוצר, כולנו נחשפנו באופן כזה או אחר לאירועי אלימות, מוות ואובדן.

ההתמודדות של כולנו עם אירועים אלו היא לא פשוטה, אך במיוחד של אוכלוסיית הילדים הצעירים. לחשיפות ישירות או עקיפות של ילדים לאלימות קשה, מוות, אובדן של דמויות משמעותיות ותחושות של חוסר שליטה עלולות להיות תוצאות הרות גורל על התפתחותם. לכן, מצבים אלו דורשים מאיתנו תשומת לב מיוחדת והתייחסות מיידית.

ילדים הם תצפיתנים טובים אך פרשנים פחות טובים

דיבור על אבל ואובדן עם ילדים צעירים אינו פשוט, ודיבור על אלימות ושבי כפי שנחשפנו אליהם בעת האחרונה הוא נושא שהיינו מעדיפים לדחות ולדבר עליו בשלבי התפתחות מאוחרים יותר של הילד. אולם, אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה הפגישו אותנו, המבוגרים, עם הצורך לתת מענה לשאלות מאתגרות של ילדים צעירים.

למרות הקושי שלנו לדבר עם ילדים צעירים על מוות, אבדן ואלימות, חשוב להבין שככל שלא נתייחס לנושאים אלו בתקופה זו ונחכה שהילד יביא אותם בפנינו, אנו מסתכנים בכך שהילד יפרש את המציאות על פי הבנתו הילדית. בפרשנות זו, שהיא לרוב אינה מדויקת, עלולה לגבור החרדה שלו והוא עלול להישאר בודד עם רגשות של עצב, כעס וחרדה. ילדים זקוקים לנו המבוגרים שנתווך להם את העולם המפחיד בעת הזו.

איך לדבר עם ילדים על אובדן ואלימות בימי מלחמה? עקרונות מנחים

תחושת הבטחון והאמון של כולנו בהיותו של העולם טוב, וכן בכך שיש מי שמגן עלינו, נסדקה ונפגעה מאוד. הערעור שאנו המבוגרים חשים לרוב עובר גם לילדים, ולכן, למרות התחושות המורכבות שלנו, חשוב מאוד לשים לב למסרים העוברים מאיתנו אליהם.

• התאימו את השיחה לרמת ההתפתחות של הילד וחזרו על הסברים: ילדים צעירים יזדקקו להסברים פשוטים וברורים המתאימים לגילם. לעיתים הם יחזרו לשאול כל כך שוב ושוב – זהו חלק טבעי בתהליך עיבוד המידע. החזרתיות על השאלות אינה מצביעה על הקושי שלהם להבין, אלא על הנסיון לתת פשר לעולם שכל כך התערער. זכרו שגם אנו שואלים את עצמינו שוב ושוב שאלות קיומיות כמו מדוע אנשים פוגעים זה בזה.

• הדגישו ביטחון, אהבה והמשכיות: מאחר ואנחנו חיים בתקופת חוסר וודאות ואלימות מתמשכת, חשוב לחזק את הילד באמירות: "את/ה בטוח/ה כאן. אנחנו כאן כדי לשמור עליך". להדגיש באיזה אופן הילד מוגן בהווה ביחס לעבר.

• תנו לגיטימציה לכל רגש: ילדים עשויים לחוות עצב, פחד, כעס או בלבול – כל רגש הוא לגיטימי. אל תבטלו תחושות באמצעות אמירות כמו "אל תדאג" או "אל תבכה". כמו כן, מומלץ לשתף רגשות שלכם המבוגרים בצורה מותאמת, למשל "גם אני מרגיש/ה עצוב/ה לפעמים, זה בסדר להתגעגע".

• תנו מקום לשאלות ולרגשות גם אם אין לכם תשובה: שאלו את הילד "מה את/ה יודע/ת על מה שקרה?" או "איך את/ה מרגיש/ה?" ובכך תאפשרו לו לבטא תחושות וחששות. כאשר אתם חשים נבוכים אל מול שאלה ניתן לאמר: "זה נושא קשה, וזו שאלה חשובה, אני לא בטוחה שיש לי תשובה, אבל אני כאן כדי לדבר איתך על זה מתי שתרצה".

• השתמשו במשחק, ציור וסיפורים: ילדים מעבדים חוויות דרך משחק ויצירה ולכן כדאי לעודד אותם לצייר את רגשותיהם או להשתמש בבובות כדי לשוחח על רגשות. דרך נוספת היא באמצעות קריאת סיפורים על אובדן והתמודדות שיכולה לעזור להם להבין ולהביע את תחושותיהם.

התמודדות ילדים עם סוגיית החטופים

בתוך כל אירועי האלימות הקשים, סוגיית החטופים בולטת במיוחד במורכבותה. זוהי הפעם הראשונה שמדינת ישראל מתמודדת עם ילדים שנחטפו ושהו בשבי. העיסוק בסוגיית החטופים בכלל וסוגיית הילדים שנחטפו בפרט, עלול להיות טראומתי ומאיים במיוחד עבור ילדים. זאת, משום שהוא עלול להציף פחד עמוק ביותר וחשש שמא ילקחו, יאבדו, יעלמו ויופרדו מהוריהם על ידי 'אנשים רעים'.

גם כאן נרצה להצביע בפני הילדים על חריגות האירוע והדרכים בהם מדינת ישראל פועלת כדי למנוע אותו. בתוך כך, חשוב להדגיש עד כמה הוריהם של הילדים ניסו לעשות הכל כדי למנוע את חטיפתם. על חטופים שעוד נמצאים בשבי ניתן להגיד כי "מדובר באנשים טובים ויקרים למשפחה שלהם ולנו, שהאויבים שלנו לקחו אליהם, ושזה אסור. המשפחה שלהם וכולנו מאוד דואגים להם, מתאמצים וחושבים על כל מיני דרכים להחזיר אותם בחזרה אלינו".

מה בין מוסר ומצפון לבין אירועי אלימות?

תפיסת המוסר של ילדים מתפתחת מתוך חיקוי הסביבה והכוונה אמפטית של עולם המבוגרים מסביבם. בעולם המודרני, מבוגרים מעודדים ילדים לאמפטיה כלפי האחר, התנהגות שאינה אלימה, שיתוף, אכפתיות דאגה והדדיות. בנוסף, מבוגרים מסייעים לילדים להבחין בין מותר ואסור ומלמדים אותם מהי התנהגות ראויה. כל אלו הופכים עם הזמן לחלק מתפיסת המוסר של ילדים.

פגיעות ואובדנים אשר מתרחשים כתוצאה מאלימות מאלצים אותנו להתמודד עם שאלות של מוסר ומצפון. למשל, האירועים מאז השבעה באוקטובר דורשים מאיתנו, מבוגרים וילדים, להתמודד עם שאלות כמו: למה אנשים פוגעים באחרים? האם הרוע הוא חלק מהעולם? האם כל אחד יכול להפוך לפוגע? איך מגיבים לרוע – בנקמה או בדרכים אחרות?

במובן זה, מוסר ומצפון הם מרכיבים התפתחותיים שעלולים להיפגע כתוצאה מחשיפה לאלימות שנעשית במזיד על מנת לפגוע באחר. זו היא הסיבה מדוע תיווך המציאות האלימה חשובה כל כך לתמיכה בהתפתחות המוסרית של ילדים. ילדים כמו גם מבוגרים חווים רגשות של תוקפנות, כעס ודחפים אלימים. טראומה קשה, במיוחד כזו הנגרמת על ידי אדם אחר, יכולה לערער את תפיסת האמפטיה והמוסר של ילדים ולגרום להם לבלבול בין טוב לרע.

לפיכך, גם בימים קשים אלו ומול אירועי זוועה, אנחנו המבוגרים צריכים להמשיך לסייע לילדינו להבחין בין מותר ואסור, לעזור להם לזהות מתי נעשה עוול, להדגיש בפניהם מהי התנהגות ראויה ולא פוגענית, ולהמשיך לעודד אותם לשיתוף, התכווננות לצרכים של האחר ואמפטיה. בתוך כך, גם נמצאת המשימה של אבחנה בין רגשות ופנטזיות שהם לגיטימיים לבין מעשים שאינם לגיטימיים.

תמיכה בהתפתחות מוסרית תקינה של ילדים

לצד כל הדגשים שמנינו עד כה, כדי לסייע לתפיסת המוסר המתפתחת של ילדינו חשוב לעזור להם לא רק להרגיש שיש מבוגרים שיגנו עליהם אלא גם להרגיש שהם חלק מעולם שבו קיים טוב ושהטוב יכול לגבור על הרע. לשם כך, עלינו לעזור להם להבין את ההבדל בין טוב לרע, לעודד אותם לתת אמון במסגרות של צדק והגנה, ולהימנע מטיפוח פחד, שנאה או תחושות נקמה.

• חידוד המחויבות להגנה ושמירה: נזכור שהילדים תלויים בנו להגנתם וזקוקים לשמוע מאיתנו מסר ברור ומרגיע ביחס להגנה ובטחון ולדעת על המאמצים שאנו עושים כדי להבטיח אותם. ילדים שחוו טראומה או שנחשפו לאירועי אלימות עלולים לחוש אכזבה מהמבוגרים האחראיים – מהוריהם, מהצבא או מהמדינה. ביחס לכך, ניתן לומר כי "לפעמים גם המבוגרים הכי חזקים לא מצליחים למנוע דברים רעים. אבל הם תמיד ינסו להגן עליך, לא ישאירו אותך לבד. אנחנו גם לומדים איך להיות יותר חזקים בעתיד".

• קידום אבחנה בין טוב ורע: ביחס לאירועים חשוב להסביר כי היו אנשים שעשו מעשה רע מאוד, אך זה לא אומר שכל בני האדם הם רעים. ניתן להשתמש בהסבר כמו: "יש בעולם אנשים טובים ואנשים שעושים דברים רעים. אנחנו בוחרים איך להתנהג, והכי חשוב לזכור שאנחנו רוצים להיות חלק מהאנשים הטובים".

• הימנעות מהכללות: בניסיון לייצר לעצמם סדר והגיון, ילדים עלולים לייצר הכללות ולהשליך את הרוע על קבוצות שלמות (למשל "כל האנשים מהמדינה ההיא רעים"). הכללות כאלו עלולות להגביר חרדה ופחד וכן לייצר השטחה מסוימת בתפיסת המוסר. ניתן להגיד כי "היו אנשים שבחרו לעשות מעשים נוראיים, אבל יש גם אנשים אחרים מהקבוצה הזו שלא חושבים כמוהם, לא כולם רעים".

• הדגשת הטוב: לצד העיסוק באלימות וברוע, חשוב להדגיש את מעשי הגבורה והעזרה של אנשים בתקופה הזו. אפשר להגיד "היו הרבה אנשים טובים שעזרו לאחרים ושמרו אחד על השני, למשל אזרחים שאירחו מפונים, מתנדבים שהלכו לעזור לחקלאים בשדות ואנשים שסרגו כובעים לחיילים."

• הפחתת אשמה לא מותאמת: כחלק ממפגש עם שאלות של מצפון, אחריות ומוסר, ילדים רבים נוטים להרגיש שהם יכלו למנוע את האסון (למשל, "אולי אם הייתי עושה משהו אחר זה לא היה קורה"). חשוב להבהיר לילד: "זה לא קרה בגללך. אף אחד, ובטח לא ילד, לא יכול היה למנוע את זה. התפקיד שלך הוא להיות ילד, ולתת לנו המבוגרים לשמור עליך".

• שיקום תפיסת הסדר והצדק בעולם: בתקופה סוערת ומבלבלת כמו מלחמה, כאשר תחושת הבטחון של מבוגרים וילדים מעורערת, יכולה להיווצר חוויה כי העולם רווי כאוס ואין בו שום צדק. חוויה זו מעוררת פחד וחרדה ולכן הדגשת הסדר, החוק ותהליכי הצדק הקיימים יכולים לעזור להפחית תחושות של כאוס ולחזק את אמון הילד במסגרות הגנה. היבט זה חשוב גם מול הצורך שעלול לעלות בנקמה. ילדים עשויים לשאול אם הם פגעו בנו, למה שלא נפגע בהם?". תשובה אפשרית לכך יכולה להיות "כשמישהו פוגע בנו, אנחנו לא רוצים וצריכים להיות כמוהו. במקום זאת, יש חוקים ועונשים. אנשים שפוגעים עומדים למשפט, ויש מי שדואג לצדק. התפקיד שלנו הוא להמשיך להיות טובים ולהגן אחד על השני".

• חיזוק ערכים של חמלה ועזרה: לצד המסרים שאנו אומרים בעל פה ניתן לחזק את תחושת המוסר של ילדים גם דרך שימוש במשחקים וסיפורים המעודדים לפעול לפי ערכים של חמלה, עזרה הדדית וצדק. בנוסף, ניתן לעודד את הילדים לקחת חלק אקטיבי בפעילויות אשר מייצגות ערכים אלו. למשל, ניתן לצאת להתנדבות משפחתית או לחשוב עם הילד על אופנים בהם ניתן לתמוך בהשבת החטופים ובמשפחותיהם, כמו למשל הכנת עוגיות בצורת סמל החטופים או עיצוב שולחן החג בהתאם. עיסוק בפעולות אקטיביות מיטיבות תומכות בפיתוח של אמפטיה וחמלה אשר מובילים להתפתחות מוסרית וכן עידוד לאזרחות פעילה ומעורבות חברתית.

לסיכום

הילדים צופים בנו, המבוגרים, ולומדים דרך ההתגייסות וההתייחסות שלנו על ההתמודדות עם מצבי עוול, אלימות ואובדן. מול חוויות שיש בהן מרכיב משמעותי של חוסר שליטה ופחד עלינו לחזק אצלם את תחושת הבטחון והמסוגלות, וכן לסייע להם לפענח את תפקידם של מוסר ומצפון.

לשם כך, חשוב שהמבוגרים המשמעותיים לילד יהיו מסוגלים לשוחח איתו על הדברים הללו. אולם, במידה וההורה מרגיש שהוא זקוק לעזרה, למשל במקרים בהם האלימות נוגעת ישירות לילד ולמשפחתו, או שהילד מראה סימפטומים מדאיגים, יש מקום לשקול פנייה למענה טיפולי מקצועי.

על הכותבת - ד"ר סיגל קני פז

עובדת סוציאלית קלינית, מומחית בטיפול דיאדי וטיפול בטראומה בגיל הרך, חברת סגל ההוראה בביהס לעבודה סוציאלית אוניברסיטת תל אביב וצוות הוראה והדרכה במכון חרוב, סגנית ראש מינהל הרווחה בנתניה ומנהלת המרכז לשלום המשפחה.