היררכיה של כאב: מה זה סבל השוואתי והאם זה משתלם?

דניאל פיינטוך

"איך אפשר להתלונן על קשיים בעבודה, כשכל כך הרבה אנשים כיום מאבדים את היקר להם או את ביתם?!", משפט מעין זה מוכר לרבים מאיתנו מחיי היומיום בגרסאות שונות. לעיתים הוא נאמר מתוך כוונה טובה, ולעיתים כביקורת המצפה להכניס אותנו ל"פרופורציה".

גם בעצמנו, לעתים נערוך השוואה בין סבלנו לסבל של אחרים. דוגמאות לכך הן חבר שחווה תקופה מורכבת אך חוסם את עצמו מלהתלונן כי אימו חולה במחלה קשה, או איש טיפול שנחשף באופן קבוע לקשיים של אחרים וחש כי המצוקות שלו זניחות ביחס אליהם. בימים אלה, בהם אנו חווים מציאות של מלחמה כואבת, האסוציאציות לסבל וכאב הן רבות ומגוונות והפיתוי לסבל השוואתי גובר. אך האם זה משתלם?

מה זה סבל השוואתי?

סבל השוואתי, מונח שנטבע על ידי ד״ר ברנה בראון, מתאר תופעה שבה אנו מודדים את קשיינו אל מול אלו של אחרים. ישנם סוגים שונים של סבל השוואתי, אחד מהם הוא השוואה לסבל עוצמתי יותר משלנו. השוואה זו יכולה לנבוע מסיבות שונות, אך בפועל מובילה לרוב להפחתת ערך כאבנו. הדבר יכול לגרום להרגשה טובה יותר לגבי מציאות חיינו, או לביטול של רגשותינו ולתחושה כי אין לנו לגיטימציה לכאב.

בעוד שההשוואה לצרות גדולות יותר יכולה להקטין או להעלים את הצרות שלנו לזמן קצר, בטווח הארוך מנגנון זה עלול להיות בעל השפעה הרסנית על רווחתנו הנפשית, ועל החוסן הנפשי שלנו, שהוא היכולת להתמודד בצורה מיטיבה עם נסיבות חיים מאתגרות, ולהצליח להסתגל לשינויים הכרוכים בהן. במהלך הכתבה נציג נקודות מבט שונות המסבירות מדוע יש מקום לרגשות אישיים של כאב וקושי, ומדוע הניסיונות להיות "פרופורציונאליים" דרך הקטנת או ביטול הרגש, דווקא עלולים לפגוע בחוסן שלנו.

מנקודת מבט מוסרית: האם הסבל שלי לגיטימי?

לעתים, אנשים עלולים להפחית מסבלם מתוך תחושה שלא יהיה הוגן או מוסרי מצידם לחוות קושי יומיומי, לנוכח משברים ואסונות אנושיים גדולים. מכך עולה החיבור שעושים לעתים בין מוסר לבין רגש. אך בתחום הפילוסופיה של המוסר מקובלת ההבחנה בין עמדה מוסרית לחוויה רגשית אישית: בעוד המוסר שואף לאוניברסליות ושוויון, רגשות הם מטבעם חלקיים ונוטים להתמקד בנו ובקרוב אלינו. כלומר, העמדה המוסרית בעלת אופי אוניברסלי, ואילו החוויה הרגשית היא אישית ופרטית.

לפי הבחנה זו, העמדה המוסרית והחוויה הרגשית אינן פועלות באותם מישורים ויכולות להתקיים במקביל. בעוד שניתן להחזיק בעמדה מוסרית אוניברסלית המצרה למשל על רעב שפוקד ילדים במדינות מוחלשות, אין בכך כדי לבטל את המוסריות שברגש פרטי כלפי "שריטה קלה" של ילדינו. הרגש המתעורר בעקבות חוויה אישית הוא לגיטימי, ואינו פוגע במוסריות של אדם.

מנקודת מבט פסיכולוגית: מנגנון הגנה שעלול לצאת משליטה

על פי תפיסה פסיכולוגית פסיכודינמית, מנגנוני הגנה שונים פועלים בתוכנו באופן לא מודע בכדי לשמור על העצמי (Self) בהתמודדות עם קונפליקטים והשלכותיהם. בהקשר זה, ניתן להתייחס לסבל השוואתי כמנגנון הגנה מסוג ״אינטלקטואליזציה״, כאשר אדם מנתק עצמו מהמטען הרגשי של חווייתו ובוחן אותה רק מנקודת מבט רציונלית של פרופורציה. כך, הוא יוצר אשליה של פתרון הקונפליקט והשקטת החרדה העומדת בליבו. חשבו למשל על אדם שעבר חוויה מסכנת חיים, אך בוחר להקטין את סבלו בטענה "שאחרים חוו זאת ונהרגו, ואני לפחות נותרתי בחיים".

בטווח הקצר, השימוש בסבל השוואתי כמנגנון הגנה עשוי לשמר כוחות או להפחית חוויית סבל. אולם בטווח הארוך עלולות להיות לכך השלכות שליליות. שימוש יתר במנגנון עשוי להוביל לביטול רגשות קיצוני, עד להיווצרות קהות רגשית, מצב בו אדם מתקשה לחוש רגשות. הקהות לעתים מתבטאת לא רק כלפי עצמנו, אלא גם בחוסר אמפתיה כלפי הסובבים אותנו.

מנקודת מבט אקולוגית: חשיבות מגוון הרגשות

המושג הפסיכולוגי ׳גיוון רגשי׳ (Emotional Diversity, Emodiversity) לקוח בהשאלה מהמושג ׳מגוון ביולוגי׳, המתייחס למגוון בעלי החיים והצמחים הקיים באזור נתון בטבע. מחקרים בביולוגיה הראו כי מערכות אקולוגיות עשירות במגוון ביולוגי היו עמידות יותר במצבי קיצון (כגון משבר אקלים, שריפות, כריתת עצים ועוד), לעומת אזורים עם מגוון דל.

באופן דומה ובהשראת ממצאים אלו, חוקרים בתחום הפסיכולוגיה מהרווארד מצאו כי אנשים שחווים מגוון רחב של רגשות, חיוביים ושליליים כאחד, נהנים מרמה גבוהה יותר של רווחה נפשית וחוסן. זאת, לעומת אנשים שהיו פחות פתוחים להתנסות במנעד רחב של רגשות, כולל מגוון של רגשות שליליים. עולה מכך שכאשר אנו מבטלים רגש "שולי" כי הוא אינו עומד במבחן ההשוואה, אנו מבצעים מעין דילול רגשי. בהמשך למטפורה מעולם הטבע, אנו "כורתים" חלקים מ״המערכת האקולוגית הפנימית״ שלנו.

אם נשתיק את הצער ה״שולי״, כמו למשל עצב בעקבות פיטורין או מריבה עם בן משפחה בטענה שזה זניח, אנו עלולים לפגוע בחיוניות (Vitality) של המערכת כולה. המערכת הרגשית שלנו אינה יודעת לבצע סלקציה רק לרגשות המתעוררים במצבים זניחים והיא עשויה לאמץ גישה כוללת של ביטול רגשות שתוביל לקהות רגשית כללית.

סיכום

מנקודת מבט מוסרית, ההכרה בצער הרגשי שלנו גם כשהוא נראה קטן אל מול טרגדיות ענק, אינה אקט של אנוכיות, אלא ביטוי לטבען הפרטיקולרי של הרגשות. בעוד שהעמדה המוסרית, שואפת לאימוץ נקודת מבט אוניברסלית ושיוויונית, הרגש מטבעו הוא "מפלה" ובשל כך, אך טבעי שהרגשות ייטו להתמקד בנו ובקרובים אלינו.

מעבר לכך, נקודות מבט נוספות מציעות כי מתן לגיטימציה לכאב זה חיוני לשמירה על חוסננו הנפשי - היכולת להסתגל ולהתמודד בצורה מיטיבה עם נסיבות חיים מאתגרות. מנקודת מבט פסיכודינמית, ניסיונות להיות "פרופורציונאליים" דרך ביטול רגשותינו עשויים לשמש כר פורה למנגנון הגנה של אינטלקטואליזציה, דבר שבטווח הארוך עלול להוביל קהות רגשית ולפגיעה ברווחה הפסיכולוגית. כמו כן, נקודת המבט ה"אקולוגית" מרחיבה את ההסתכלות על החיוניות של המערכת הרגשית בעודה נשענת דווקא על מגוון רגשות, גם שליליים.

הפתיחות לקבלה של רגשות המתעוררים בשל צער אישי אינה זלזול בטרגדיה של האחר. יתרה מכך, דווקא השהייה עם מלוא הקשת הרגשית שלנו יכולה להעמיק את יכולתנו להגיב לסבלם של האחרים באמפתיה ובנוכחות מלאה.

על הכותב – דניאל פיינטוך

דניאל פיינטוך הוא סטודנט ופרקטיקנט לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית במכללה האקדמית אחווה.

מקורות

בן-זאב, א׳ (1998) ׳ישר מהלב״ רגשות בחיי יומיום׳. זמורה- ביתן

לזרוס, ר׳ ס. (1970) ׳אישיות והסתגלות׳ (י׳ בלשר, מתרגם). יחדיו

Brown, B. (2021). Atlas of the Heart: Mapping Meaningful Connection and the Language of Human Experience. Random House

Quoidbach, J., Gruber, J., Mikolajczak, M., Kogan, A., Kotsou, I., & Norton, M. I. (2014). Emodiversity and the emotional ecosystem. Journal of Experimental Psychology: General, 143(6), 2057–2066