24.12.19
צוות בטיפולנט
באופן רשמי, הורים אחראים לכלכלת ילדיהם עד גיל 18 בו הם מתחילים להיחשב כבוגרים העומדים ברשות עצמם. באופן לא רשמי, ההורים הם המממנים המרכזיים של ילדיהם גם בשנות הבגרות המוקדמות: החל משנות השירות הצבאי של ההכנסה המינימלית, דרך שנות הלימוד והתעסוקה הראשונות בהן מרבית הצעירים עדיין חיים בבית ההורים ולאחרונה - גם בשנות הבגרות המוקדמות והמאוחרות. אז מתי מפסיקים לתת דמי חנוכה לילדים, ואיך מבחינים בין נתינה מקדמת לנתינה מתוך תלות רגשית?
מחכים לנס העצמאות הכלכלית?
לא צריך להיות בקיא בפוליטיקה ובמצב המשק הישראלי כדי לדעת שצעירים רבים מתקשים לצאת לעצמאות כלכלית. המשכורות לא גבוהות, שכר הלימוד באוניברסיטאות גבוה ואת מחירי הדירות עדיף שלא להזכיר. מצב כלכלי זה מתקיים לצד התארכות כללית של גיל ההתבגרות עד לשנות ה-20 ואפילו ה-30. חלק מהצעירים אינם ממהרים להתחייב לתחום לימודי או תעסוקתי, ורבים מתקשים לוותר על הנוחות הכלכלית הטמונה בהמשך המגורים בבית ההורים. כך, נוצר מצב בו התלות הכלכלית בהורים נמשכת גם אל שנות בגרותו של ה"ילד".
מה בין תלות כספית לתלות רגשית?
בין אם מדובר בהורים אמידים ובין אם מדובר בהורים אשר יכולתם הכלכלית מוגבלת, למצב של תלות כלכלית בהורים עד גיל מאוחר ישנם השפעות ומחירים. תלות כספית מלווה פעמים רבות גם בתלות רגשית: חלק מהצעירים החשים כי יש להם גב כלכלי בלתי מוגבל אינם מפתחים מוטיבציה מספקת להתקדמות בהיבטי חיים משמעותיים כביסוס זהות מקצועית, רכישת מיומנויות של ניהול עצמי כספי וביסוס סדר יום אפקטיבי. חסר בהיבטים אלו עשוי להקשות על ביסוס ביטחון וערך עצמי, וכך להשפיע בעקיפין גם על היכולת להתקדם לעבר הקמת תא משפחתי. למשל, רבים מהצעירים התלויים בהוריהם חוששים "להיפסל" על ידי בנות זוג המצפות לעצמאות כלכלית ו/או מתקשים לדמיין עצמם כהורים המסוגלים לקחת על עצמם את פרנסתם של ילדים קטנים.
היבט נוסף של תלות כלכלית בהורים נוגע לעוצמת המחויבות המשתמרת בין הילד להוריו: הן ההורים והן הילד עשויים לחוש כי התמיכה הכלכלית משמעה שלהורים עדיין יש זכות להיות מעורבים באופן אינטנסיבי בחיי הילד, ועמדה זו עשויה להביא לחיכוכים קשים או לחלופין, להגברת תלות וצמצום היכולת לבסס עצמאות כלכלית.
"כאן זה לא פך השמן!" מתי ואיך מפסיקים לתת?
הורים רבים מתבלבלים בין תמיכה כספית חיונית לבין מצב בו הם משמרים תלות כלכלית בהם. לא תמיד הגבול בין שני המצבים ברור ורבים מההורים התומכים כלכלית בילדיהם הבוגרים מחזיקים בעמדה של "אין מה לעשות - זה הרי הילד שלנו!". למרות זאת, מספר "נורות אדומות" עשויות לסייע לכם לזהות כי התמיכה הכספית שאתם מציעים היא תמיכה שגם אתם וגם ילדכם משלמים עליה מחירים:
• התמיכה הכספית מאפשרת לילד "להיתקע": לא לעבוד, לא ללמוד או "לחפש מה מתאים לו" במשך תקופות ממושכות.
• מתן הכספים מלווה בתובענות, מניפולציות רגשיות והפעלת לחץ עליכם.
• סירוב להעביר לילד כספים מלווה בהאשמה, התקפי זעם או איומים לניתוק הקשר, התאבדות וכן הלאה.
• הכספים שאתם נותנים באים על חשבון חסכונות חשובים: כספי פנסיה, חסכונות עבור ילדים אחרים וכן הלאה.
• לא ברור לכם על מה מתבזבזים סכומי כסף גדולים שנראים לכם מוגזמים.
אם מצבים אלו מאפיינים את התמיכה הכספית שאתם מציעים לילדכם, יש סיכוי סביר שהיא אינה פועלת לטובתו. שימו לב, למשל, כמה שונות סיטואציות אלו ממצב בו סטודנט שעובד במקביל ללימודיו מקבל מהוריו סכום כספי צנוע בכל חודש או סיוע במימון הלימודים או שכר הדירה, או ממצב בו זוג צעיר ומתפקד מקבל מההורים סכום המסייע ברכישת דירה.
חשוב לטפל בתלות כלכלית ובהיבטיה הרגשיים!
גם אם זיהיתם שהנתינה הכספית שלכם אינה משרתת אתכם ואת ילדכם, ייתכן ותתקשו מאוד לצאת ממעגל הנתינה. ייתכן ותחושו מלאי נקיפות מצפון וייתכן שילדכם לא יקל עליכם ויגיב בכעס, האשמה, אכזבה, ייאוש או חרדה. לכן, חשוב לשקול היטב כיצד לצמצם את התלות הכלכלית, ואף להיעזר באנשי מקצוע מתאימים.
במידה והמצב של תלות כלכלית נוצר עקב קשיים רגשיים של ילדכם שביניהם דיכאון, הפרעת חרדה או קשיים אחרים, כדאי לסייע לו להגיע אל טיפול נפשי פרטני אשר יחזק את כוחותיו ויקדם את בטחונו העצמי ועצמאותו. במקביל (ולא רק אחרי שהילד "יהיה 100%"!) כדאי לפנות למסגרת של הדרכת הורים בה ניתן יהיה לחדד את הבנת צרכיו של הילד ולקבל הכוונה בצמצום הדרגתי ושקול של התלות. אפשרות נוספת היא טיפול משפחתי בו ניתן להבין ולנטרל את הדינמיקה המשפחתית אשר איפשרה ומשמרת את היווצרותה של תלות הרסנית.
