הגדרת המונח "אינטליגנציה" היא אחת ההגדרות היותר שנויות במחלוקת שעלו לאורך שנים. עם זאת, אינטליגנציה יכולה להיות מוגדרת כיכולת לצבור ידע, לזכור אירועים שהתרחשו בזמן הקרוב או הרחוק, להבין לוגיקה, לתרגם את המופשט למילולי ואת המילולי למופשט,לפתור בעיות וכן הלאה. רמת האינטליגנציה משתנה מאדם לאדם, מבחני IQ, כפי שניתן להבין משמם, מודדים את רמת המשכל של האדם. השימוש במבחנים בדרך-כלל נועד על-מנת לבצע סינון ראשוני , ושימושו נפוץ בעיקר בברירת כוח אדם או לשם מתן ייעוץ חינוכי ותעסוקתי. המבחנים משמשים גם לאבחון קליני, ובפרט לאיתור ולמיון של אנשים הסובלים מפיגור.
בתחילת המאה הקודמת הקדישו הפסיכולוג הצרפתי בינה ועמיתיו שנים רבות על מנת למצוא שיטה יעילה למדידת המשכל של האדם. הם ניסו שיטות רבות כמדידת מבנה הגולגולת, הפנים וכף היד, וניתוח כתבי יד, אך לבסוף הם הגיעו למסקנה שיש למדוד את התפקודים האינטלקטואליים באופן ישיר, גם אם מדידה זו אינה מדויקת. כאשר מונה בינה ב-1904, כחבר בוועדה שמטרתה לחקור שיטות חינוך לילדים מפגרים, הוא פיתח בשיתוף עם סימון את סולם בינה הראשון. סולם זה היה למבחן האינטליגנציה הראשון אשר עבר מספר גלגולים וגרסאות מאז המצאתו. המבחן זכה לתשומת לב רבה בקרב פסיכולוגים ברחבי העולם, והוא תורגם לשפות רבות. במבחן זה נוצר המושג "מנת משכל"-IQ: היחס בין הגיל השכלי לגיל הכרונולוגי.
בעקבות ביקורת שנמתחה על יעילותו של המבחן נעשו לאורך השנים ניסיונות לתיקון מבחן בינה, ומבחנים נוספים נבנו במטרה להשיג מדידה מדויקת יותר של רמת המשכל. אחת הביקורות המרכזיות אשר נמתחו על מבחני IQ הייתה התמקדותם ביכולות מילוליות וכמותיות והזנחתם תחומים נוספים כיכולות חברתיות, בין אישיות וכן הלאה. ב-1983 פיתח גארדנר את תיאוריית "האינטליגנציות המרובות" אשר הציעה להתייחס לאינטליגנציה ככוללת מדדים של יכולת מילולית, לוגית מתמטית, מרחבית, מוסיקלית, תנועתית ובין אישית.
גישתו של גארדנר עוררה עניין רב אך כיום נעשה שימוש בעיקר במבחני וקסלר וסטנפורד בינה, המתמקדים בעיקר באספקטים המילוליים והביצועיים של האינטליגנציה.
סוגי מבחני IQ
מבחני IQ מחולקים לשני סוגי מבחנים מרכזיים:
סולם המשכל של סטנפורד-בינה - המבחן הינו גרסה מתוקנת של מבחני IQ הראשונים, וניתן להשתמש בו החל מגיל שנתיים ועד לגיל בוגר. המבחן מורכב מ-15 מבחנים שמייצגים ארבעה תחומים קוגניטיביים: הגיון מילולי, הגיון מופשט/חזותי, הגיון כמותי וזיכרון לטווח קצר. הפריטים מסודרים על-פי רמת קושי עולה, שני פריטים לכל רמת קושי, כאשר נבדק עובר לרמת הקושי הבאה, רק כאשר ענה נכונה על הרמה הקודמת.
מבחני וקסלר - מבחני וקסלר מורכבים משלושה מבחנים: אחד למבוגרים, אחד לילדים, ואחד לפעוטות. המבחן למבוגרים מכיל 11 תת-מבחנים, שישה מילוליים וחמישה ביצועיים הניתנים לנבדק לסירוגין. המבחנים לילדים ופעוטות מבוססים על מבחני וקסלר למבוגרים, אך רמתם קלה יותר, ובנוסף לכך הם עונים על צרכים של אוכלוסיית היעד שלא נענו במבחני המבוגרים.
ביקורת על המבחנים
היבטים שונים של המבחנים עומדים לביקורת:
למרות התקנון הרב שעברו המבחנים, הם עלולים להיות תלויי תרבות, דבר אשר יקשה על נבדקים מתרבות שונה להצליח בהם. בעקבות זאת,שימוש שטחי במבחנים עלול לגרום לעוול ולתיוג לא נכון של נבדקים.
תפוצה רבה של המבחן עלולה לחבל בתוקפו, כך שנבדקים ילמדו מראש את התשובות למבחן. תוכנו של המבחן צריך להיות חסוי על-מנת להימנע מזיוף התוצאות.
בהעדר בוחן מוסמך אשר הוכשר להעביר את המבחנים , עלול המבחן לא לשקף את מנת המשכל האמיתית של הנבדק. בעת פירוש המבחן הבוחנים צריכים להתחשב בתיקוף ובמהימנות של המבחן, וברקע של הנבדק. בנוסף לכך, הבוחנים צריכים למלא אחר ההוראות התקניות של המבחן ולשלוט בתנאי הבחינה. כל זאת על-מנת לקבל מדד אובייקטיבי.
הביטים קליניים- מעבר לשימוש המוצהר של המבחנים, מדידת האינטליגנציה של הנבדקים, נעשה בהם שימוש קליני. שימוש זה עשוי להיות מסוכן, כאשר לא נלקח בחשבון מגבלותיו של המכשיר, וכאשר האבחנה מסתמכת רק על מבחני IQ, ללא שילוב של מקורות אבחון נוספים.
ביבליוגרפיה
אנסטאוי, א .(1990). מבחנים פסיכולוגים. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A. (2003). Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, ninth edition. Philadelphia: Lippincott Williams& Willkins
