למה באמת מקשיב הפסיכולוג בזמן שאתם מדברים?

אמיר וייס

"איך יש לך כח לחפירות של אנשים כל היום?" כך אמר לי חבר טוב, איש מחשבים במקצועו. אין ספק שלא כל אדם מסוגל לראות עצמו עוסק במקצוע בו הוא נדרש לשבת ולהקשיב לאנשים במרבית שעות היום. הקשבה, במידה רבה, עשויה להיתפס כמעשה פאסיבי. יש אפילו כאלו שיאמרו שאיננו דורש מאמצים רבים. בטור הנוכחי ארצה לתאר במעט את עבודת ההקשבה של הפסיכולוג, ולטעון שהקשבה היא הרבה מאוד דברים – ובהחלט לא עניין פשוט וקל כפי שאולי זה נדמה מן הצד.

אז למה מקשיב הפסיכולוג בזמן הטיפול?

הקשבה למילים שנאמרות, למילים שלא נאמרות, ולסדר הופעתן:

פרויד, אבי הפסיכואנליזה, הכיר לעולם את המושג 'פליטת פה פרוידיאנית' – מצבים בהם המילים שלנו מתבלבלות, וטעות קטנה (ולעיתים מביכה) עשויה למעשה לרמז על משמעות עמוקה מאוד. לדוגמא, מטופל הרוצה לתאר את יחסיו הטובים עם אשתו, ובטעות אומר: "אני אויב את אשתי מאד". פרויד טען כי פליטות הפה נובעות מתכנים לא מודעים, אשר "פורצים" החוצה בהיסח הדעת. בדוגמא הנוכחית, ייתכן שעל אף הזוגיות החזקה בין השניים, המטופל חווה גם רגשות שליליים כלפי אשתו – רגשות שהוא לא חש בנוח לבטא בקול רם, אפילו לא בינו לבין עצמו. מרבית האנשים מתייחסים לפליטות אלו בבדיחות הדעת, אך בטיפול יש אפשרות לבחון אותן יחד עם המטופל ולבדוק האם הן באמת טעות תמימה, או שמא הן מבטאות תוכן נפשי משמעותי עבורו.

• במה שונה שיחה עם פסיכולוג משיחה עם חבר?

  
• כיצד משתמש המטפל בעצמו כדי לעזור לנו עם הצרות שלנו?

  
• כיצד לבחור פסיכולוג ולמה
  חשוב לשים לב?

  

במקרים אחרים, אני מוצא שאני מקשיב דווקא למילים שלא נאמרות – כאלה שצפוי היה שיאמרו אך לא מגיעות. לדוגמא, לא פעם אני מקשיב לאנשים המתארים חוויה טראומטית שעברו, אך הם בוחרים להתמקד במילותיהם בשמח ובטוב. בעיני, מה שלא נאמר עשוי דווקא לסמל את מוקד הקושי, את אותו הדבר ממנו באופן טבעי האדם מנסה להימנע, כדי לא לחוש בכאב. במקרים אלו, ההקשבה למה שלא נאמר מסייעת לי להבין את כאבו של המטופל, ולמצוא יחד איתו את הדרך המתאימה לו להתחיל לגעת ולעבד תכנים אלו.

הקשבה למטופל או לעצמי?

במקרים קיצוניים, הטיפול עשוי להתנהל ללא מילים כלל, כאשר ישנם מטופלים אשר שותקים לאורך מרבית הפגישה. במצבים כאלה נשאלת השאלה, האם זה אומר שאין למה להקשיב? בעבר הייתה לי מטופלת שבחודשיים הראשונים לטיפול היא ברכה אותי לשלום בעת כניסתה לחדר, ואת יתר 50 הדקות העבירה בשתיקה מוחלטת. בתחילה התנהגותה עוררה בי בלבול, ולא אשקר – גם תסכול רב. אולם, באופן פרדוקסלי, השתיקה שלה הייתה הכל מלבד שקטה – היא הייתה עוצמתית מאד, במובן זה שהיא עוררה בי מחשבות, רגשות ודימויים רבים. פתאום מצאתי את עצמי נזכר באירועים שכבר מזמן נשכחו, או חווה סערת רגשות שלא אפיינה אותי טרם כניסתי לפגישה. במצבים אלו, אין לפסיכולוג אלא להסתמך על תחושותיו בלבד. מהצד, היה זה יכול להיראות כאילו אני עסוק בעצמי. וזה נכון במידה חלקית, כיוון שהפניית הקשב פנימה מקורה בהנחה שבמפגש בין שני אנשים כל אחד משפיע בצורה כזו או אחרת על השני. ואכן, כשבחנתי את תחושותיי סביב השתיקות, לעיתים הרגשתי ששתיקתה של המטופלת לוחמנית ומתנגדת, ולעיתים דווקא משוועת לעזרה. ניסיתי לתמלל את התחושות הללו שעלו בי מדי כמה דקות, ועל אף שבתחילה לא זכיתי לתגובה מצידה – המטופלת המשיכה להגיע, ובדרכה זו, חסרת המילים, רמזה לי שלתהליך הטיפולי יש משמעות בעיניה. ואכן, בהדרגה גם המילים החלו להגיע למפגש.

הקשבה לגוף או למילים?

בפגישה הראשונה עם דפנה (שם בדוי), היא העידה על עצמה כבחורה שפועלת מהשכל, לא נותנת לרגש מקום משמעותי מדי. כאשר הוא עולה, היא מכניסה אותו לתיבה מסוימת וסוגרת. דפנה נמנעה מלשוחח על עברה, אך בו זמנית, הביעה רצון להיות מסוגלת לזכור יותר אירועים מילדותה. באחת הפגישות, כמה חודשים לתוך הטיפול, היא החלה לדבר על נושא מסוים, אולם לפתע, ראשה החל לכאוב והיא ביקשה כוס מים. רק בהמשך התבהר כי התוכן אותו העלתה עורר בה רגש וזיכרון חזק מעברה, שאמנם לא עבר בסגנון הדיבור השלו שלה, אך הגוף בהחלט סימן זאת (אגב, מעניין לחשוב על מיקום הכאב בראש, עבור מישהי שמעידה על עצמה כבחורה שפועלת מהראש ולא מהלב).

היי, מישהו שומע אותי??

חמי רודנר, סולן להקת 'איפה הילד' שר:

"הי, מישהו שומע אותי,

מישהו מקשיב לי, שומע אותי?"

יכולת ההקשבה של המטפל היא אחד מהכלים החשובים הנמצאים ברשותו. במפגש עצמו המטפל נדרש להקשיב ולשים לב לתהליכים עדינים מאוד המתרחשים בחדר; למה שנאמר ולמה שלא, לחוויה שעולה בחדר ולזו הנעדרת, לתחושותיו של המטופל, לתחושותיו שלו עצמו, ובל נשכח גם את הגוף כאמצעי לביטוי לא מילולי. ככל שההקשבה שלנו תהיה מדויקת יותר, כך הסיכוי לשינוי ומרפא יהיה גבוה יותר. כי בסוף, ייתכן שרובנו – כפי שנכתב בשיר – מחפשים "בן אדם לשתות איתו, להעביר איתו את הלילה", אחד כזה שבאמת יקשיב ויצליח לשמוע את הקול האמיתי שלנו.

על הכותב – אמיר וייס

אמיר וייס הוא פסיכולוג קליני מומחה. מטפל בילדים, נוער ומבוגרים, לרבות הדרכות הורים, בקליניקה פרטית ביבנה וברמת-גן.