מה ה"קשקוש" של הילד שלי אומר עליו?

פורסם על ידי מיכל בוגין

השרבוט שמאפיין את הציורים של ילדים קטנים הוא צורת ביטוי מלאת חיים ודרך נפלאה להביע רגשות. עם זאת, עבור הורים רבים הוא נראה לעיתים חסר משמעות. אך מה אנו יכולים ללמוד מכך על עולמו הפנימי של הילד?

שלב השרבוט מאפיין את האופן בו ילדים בגילאי שנה וחצי עד שלוש (לערך) מציירים. בדומה לצורך הטבעי של הפעוט לנוע, לחקור ולהתנסות, כך השרבוט הוא העקבות שהילד משאיר מתוך התנועה הקלילה והספונטנית של היד. לכן, ניתן לראות בשרבוט כמסמן את החיוניות של הילד ודרך לבטא חופש והנאה. כמו-כן, הוא מאפשר ניסוי וטעיה, מעין מרחב בדיקה לשאלה "מי אני"? "כיצד אני יכול להשאיר חותם בעולם"? במובן זה, ניתן לומר כי השרבוט מסייע לילד בבניית זהות עצמאית ומעניק לו אומץ וביטחון.

בנוסף, השרבוט והציור פותחים מרחב נוסף בו הילד יכול "לראות ולהיראות". כלומר, הציור הופך למקום שעוזר לילד לבטא את הרגשות הפנימיים שלו גם בפני אנשים אחרים, עוד בטרם נוצרו המילים. כך, מסייע השרבוט בשיפור מיומנויות ההבעה והתקשורת הבין-אישית של ילד ובכוחו לשמש כגשר בין המתרחש בעולמו הפנימי של הילד לזה החיצוני.
 
ניתן לראות כי השרבוט והציור מסייעים בשיפור יכולות התכנון וההתארגנות של ילדים ומעודדים התמדה והתמסרות למשימות.

כדאי לדעת ששינוי ביכולת הגרפו-מוטורית של הילד מעיד בדרך כלל על שינוי רגשי והתפתחותי. שינויים אלה מתרחשים באופן טבעי, בזמן המתאים והנכון עבור הילד. לכן, עלינו לכבד את השרבוטים שעל הדף, לעודד אותם ולקבל את צורתם הסבוכה מבלי להאיץ או לדחוק בילד לצייר "כמו שצריך". בכדי לגרום לילד להרגיש בטוח, כדאי להימנע מהתערבות יתר בציוריו, ולתת לו להוביל. נסו להשהות את הידע, הציפיות ואף הביקורת שעלולים להתעורר אל מול ה"קשקוש" שמופיע על הנייר. בסיומו של ציור זה או אחר, אפשר להביע התעניינות או סקרנות כנה ולהימנע מהנחיות או תיקונים. תגובות כאלו יעזרו לילד להרגיש אהוב ומובן יותר, יצירתי ובטוח בעצמו.

על הכותבת

מיכל בוגין היא פסיכותרפיסטית באמנות, מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים בקליניקה פרטית, מנחת הורים, מוסמכת בגישת ההתמקדות, כמו כן מנחה מוסמכת למטפלים באמנות ומרצה בתחום. מיכל היא מחברת הספר "נא לא להפריע, אני מצייר".