אבחון דידקטי הוא אבחון אשר מכוון להשגת תמונה של יכולותיו הלימודיות של הנבדק ולאיתור ליקויי למידה. באמצעות אבחון דידקטי ניתן לזהות את מקור קשייו של התלמיד ולקבל המלצות להתערבויות לימודיות אשר ישפרו את יכולותיו.
במרבית המקרים, תלמידים מופנים אל אבחון דידקטי כאשר ההורים או הצוות החינוכי מתרשמים כי קיים פער משמעותי בין הפוטנציאל האינטלקטואלי של הילד לבין הישגיו הלימודיים או עוצמת הקושי שהוא חווה סביב מיומנויות למידה שונות. כמו כן, כאשר ניכר כי הילד משקיע מאמצים רבים מדי בלמידה ביחס לתוצאות או ביחס למצופה ממנו על פי האינטליגנציה שלו ותפקודו בתחומי חיים אחרים- כדאי לשקול פנייה אל אבחון דידקטי. אצל חלק מהילדים הצורך בעריכת אבחון דידקטי עולה כאשר נראה כי הילד מנסה להסתיר את חוסר הבקיאות שלו בחומר הלימוד, או כאשר הילד מרבה להפריע בכיתה או להתחמק ממטלות לימודיות.
אבחון דידקטי יכול להתבצע בכל גיל: החל מגיל הגן או כיתה א', דרך גיל ההתבגרות ועד לבגרות הצעירה, בדרך כלל על רקע קושי בהתמודדות עם המטלות האקדמיות האוניברסיטאיות.
איש המקצוע המתאים ביותר לעריכת אבחון דידקטי הוא מאבחן דידקטי. מאבחנים דידקטיים מתמחים בהעברת הפרוצדורה האבחונית, והידע שלהם על המצופה מילדים בגילאים שונים מקנה להם יכולת להעריך נכונה את קשייו של הילד ולמקד אותם. מאבחן דידקטי מנוסה יוכל גם לאתר סימנים ראשוניים היכולים להעיד על הצורך בהרחבת האבחון גם לתחום הרגשי או לתחום הפרעות הקשב והריכוז.
במסגרת אבחון דידקטי הילד מתבקש להשלים מגוון רחב של מטלות אשר מספקות אינדיקציה ליכולותיו בתחומים כמיומנויות נרכשות (קריאה, כתיבה וחשבון), תפיסה חזותית, תפיסה מרחבית, הבנת הנקרא, הבנת הנשמע, כישורי קשב וזיכרון, מוטוריקה עדינה, שפה ועוד.
על סמך ביצועיו של הנבחן במטלות האבחון השונות, מתקבלת תמונה קוגניטיבית-ביצועית אשר מאפשרת לזהות את נקודות החוזק ואת נקודות החולשה בתחום הלימודי. כמו כן, אבחון דידקטי מאפשר לזהות האם קשייו של הנבחן בתחומים מסוימים נובעים מליקויי למידה כדיסלקציה, דיסקלקוליה או דיסגרפיה. בדרך כלל, אבחון דידקטי יכלול גם מספר מצומצם של מטלות הנוגעות לתחום הרגשי. מטלות אלו אינן מאפשרות הבנה מעמיקה של עולמו הפנימי של הילד (לשם כך דרוש אבחון פסיכודיאגנוסטי), אך לצד ההתרשמות הכללית מתפקודו של הילד בעת הבחינה, מאפשרות למאבחן לעלות השערה ראשונית בנוגע לקיומם של קשיים רגשיים המשפיעים על הלמידה. למשל, כאשר נראה כי הילד חרד בצורה קיצונית או עסוק מאוד בקונפליקטים משפחתיים יש מקום לשער כי תפקודו לימודי נפגע לאו דווקא עקב ליקוי למידה, אלא עקב היעדר פניות רגשית.
אבחון דידקטי יכול לספק גם אינדיקציה ראשונית לקיומם של קשיים בתחום הקשב והריכוז. עם זאת, אבחון דידקטי אינו יכול להציע הבחנה חד משמעית של הפרעת קשב וריכוז מאחר ולשם כך יש צורך באבחון הפרעות קשב וריכוז המיועד לנושא באופן ספציפי, ונערך על ידי רופא, נוירולוג או פסיכיאטר.
לסיכום, אבחון דידקטי יכול לתרום במספר היבטים משמעותיים:
* מתן מידע ממוקד על מקור הקשיים הלימודיים
* מתן מידע על כיוונים אבחוניים נוספים הדרושים להבנת קשייו של הנבחן
* מתן המלצות לאסטרטגיות למידה מותאמות: הוראה מתקנת, למידה פרטנית וכן הלאה.
* העברת המלצה למוסדות החינוכיים/אקדמיים למתן הקלות בבחינות, במידת הצורך (למשל, בחינה בע"פ, תוספת זמן וכד').
* מתן אבחנה כמקור להקלה רגשית- תלמידים רבים חווים תסכול ופגיעה בערך העצמי עקב קשייהם, ובפרט כאשר אלו עומדים בניגוד לאינטליגנציה שלהם ולציפיות הסביבתיות מהם. מתן אבחנה ברורה מביאה פעמים רבות להקלה משמעותית מאחר והיא משחררת את הילד ומשפחתו מסטיגמות שליליות ("עצלן" ולא אוהב להתאמץ").
