המונח נרקיסיזם זכה לתשומת לב רבה בתיאוריה הפסיכואנליטית כבר מימיו של פרויד וכיום אנשי מקצוע רבים ערים לכך שהפרעות נרקיסיזם עשויות לבוא לידי ביטוי באופנים רבים ומגוונים מאוד ובדרגות חומרה שונות.
נרקיסיזם ממאיר הוא מונח פסיכולוגי אשר מתייחס למצבי נרקיסיזם המלווים במידה רבה של אגרסיה ותוקפנות ובהתאם- נחשב לסוג חמור במיוחד של נרקיסיזם.
המונח נרקיסיזם ממאיר נטבע לראשונה על ידי הפסיכולוג אריך פרום, בשנת 1964. עם זאת, אוטו קרנברג והרברט רוזנפלד נחשבים לתיאורטיקנים אשר הרחיבו באופן משמעותי את משמעות המונח נרקיסיזם ממאיר והטביעו אותו בשפה הפסיכואנליטית. בדומה למצבי נרקיסיזם אחרים, נרקיסיזם ממאיר נחשב להפרעה פסיכולוגית המאופיינת בהסגת העניין מאובייקטים חיצוניים לטובת מיקוד בעצמי, בהיעדר אמפתיה עמוקה לאחרים ובהתנהגות אינטרסנטית. יחד עם זאת, בניגוד לחלק ממצבי הנרקיסיזם האחרים, נרקיסיזם ממאיר מאופיין כאמור גם ברמות גבוהות של אגרסיה והרסנות.
הדעה הרווחת כיום היא שמצבי נרקיסיזם ממאיר מהווים מעין שילוב בין נרקיסיזם לבין פסיכופתיות: אדם בעל נרקיסיזם ממאיר אינו חש חמלה או אכפתיות כלפי אחרים אלא צרות עין, עוינות וסדיזם. בהתאם, נרקיסיזם ממאיר מלווה פעמים רבות באגרסיביות, יחסי אובייקט פרוורטיים, נצלנות ודפוסי התנהגות מתעללים. זאת, לעומת מצבי נרקיסיזם חמורים פחות אשר יכולים להיות מאופיינים באגוצנטריות והיעדר התחשבות, אך לא ילוו בדרך כלל בהתנהגויות הרסניות ואכזריות. לצד זאת, יש הטוענים כי נרקיסיזם ממאיר מהווה צורה מעט פחות פתולוגית של פסיכופתיה.
הסיבה להיווצרות נרקיסיזם ממאיר שנויה במחלוקת. תיאורטיקנים מסוימים נוטים להאמין כי נרקיסיזם ממאיר נובע בעיקרו מגורמים מולדים המגבילים את יכולתו של הילד ליצור יחסים משמעותיים המבוססים על אהבה ואכפתיות של ממש. הילד הנולד עם נטייה להיווצרות נרקיסיזם ממאיר מתקיף כל אפשרות לקשר עמוק ומעדיף להרוס את האובייקט המזין על פני לחוות תלות והיקשרות אליו. בהתאם, הוא אינו חווה את יחסיו המוקדמים כיחסים חיוביים ומזינים ומפתח יחסי אובייקט המבוססים על ניסיונות לפגוע באחרים ולשמר את העצמי.
בניגוד לעמד זו המדגישה את העוינות המולדת של אנשים המפתחים נרקיסיזם ממאיר, תיאורטיקנים אחרים מצביעים על היחסים הבין אישיים המוקדמים כגורם מרכזי להיווצרות נרקיסיזם ממאיר: תיאורטיקנים אלו הציעו מודלים שונים המתארים את האופן בו יחסי הורה-ילד מוקדמים גורמים לילד לוותר על הציפייה ליצירת יחסי אהבה, ולפתח דפוסי התקשרות הגנתיים המבוססים על ניצול בלבד.
