"שנאה בהעברה הנגדית" היא כותרת מאמרו של דונלד וויניקוט, אשר הוצג בפני החברה הפסיכואנליטית הבריטית בשנת 1947, ופורסם בשנת 1949. מדובר במאמר בעל חשיבות תיאורטית, אשר השפיע רבות על התפיסה הפסיכואנליטית של ההעברה הנגדית. במאמר, מציג ויניקוט את הרגשות השליליים שיכולים להעלות במטפל כלפי המטופל לא כמכשול לטיפול, אלא כבעלי משמעות טיפולית.
מהו הרקע למאמר "שנאה בהעברה הנגדית"?
המאמר "שנאה בהעברה נגדית" מהווה פיתוח לתפיסת ההעברה הנגדית שהייתה קיימת לפניו. המושג העברה נגדית הוצג לראשונה כבר אצל פרויד, ומשקף את הרגשות שעשויים להתעורר במטפל כלפי המטופל. לפי פרויד, על המטפל לשאוף לשמור על נייטרליות, כך שההעברה הנגדית נתפסת כהתרחשות שהמטפל צריך לזהותה כשהיא מתרחשת ולהתגבר עליה.
גם קליין, אשר ויניקוט היה תלמידה, ראתה בהעברה הנגדית כמכשול. תפיסתו של ויניקוט נבדלה מהתפיסה המרכזית שקדמה לו, שכן הוא ראה ברגשות העולים בהעברה הנגדית, ובפרט ברגשות השליליים, משאב חשוב שניתן לעבוד עימו בטיפול וללמוד ממנו על המטופל ועל יחסיו. במובן זה, רעיונותיו התרחקו מתפיסתה של קליין.
החל מאמצע המאה העשרים, הבנת ההעברה הנגדית כמשמעותית לטיפול הפכה לרווחת יותר, בין השאר אצל הוגים כגון פאולה היימן, וילפרד ביון, אוטו קרנברג ועוד, ומאמרו של ויניקוט נחשב עד היום כבעל השפעה משמעותית על תפיסת המונח. כמו כן, ניתן לראות בו כמתקשר לגישה האינטרסובייקטיבית, שכן הוא נותן מקום לרגשות המטפל ומכיר בחשיבות התקשורת שלהם אל המטופל.
מהי שנאה בהעברה הנגדית ומה משמעותה בטיפול?
במאמר, מתייחס ויניקוט בעיקר לאנליזה של מטופלים פסיכוטיים או אנטי-סוציאליים, בהתאם להגדרות הנהוגות בעת כתיבת המאמר. אך בעוד השנאה הגולמית אכן עשויה לאפיין יותר את הטיפול במקרים מורכבים יותר, הבנותיו של ויניקוט לגבי שנאה בהעברה הנגדית ורגשות בהעברה הנגדית בכלל רלוונטיות כיום לקשת רחבה של מטופלים.
ויניקוט מבחין בין רגשות המושפעים מעולמו הנפשי של המטפל, שעשויים לתרום לטיפול או להתריע על צורך שהמטפל יעבור טיפול נוסף, לבין העברה נגדית "אובייקטיבית". מונח זה מתייחס לרגשות המתעוררים במטפל מתוקף אישיותו של המטופל והיחסים שהוא יוצר, ועשוי להיות מהחלקים המשמעותיים בטיפול. כך, ויניקוט כולל גם את השנאה האובייקטיבית באובייקטיביות של המטפל.
אחת מטענותיו המרכזיות היא שבמיוחד בטיפולים מורכבים יותר, רגשות האהבה והשנאה עשויים להתעורר במטפל בצורה גולמית, והמטופלים עשויים לייחס רגשות אלו למטפל. לכן, על המטפל להיות מוכן לכך שהמטופל יחווה אותו כשונא, ולא להתכחש לשנאה שאכן קיימת בתוכו. עם השנאה הזו יכול המטפל לעבוד, ולשם כך חשוב שתהיה מעובדת היטב, ברורה ומודעת.
לפי ויניקוט, הכרת המטפל בשנאה הקיימת בו יכולה לסייע למטפל ולהפחית מהשפעתה השלילית של השנאה על הטיפול. הוא טוען כי על המטפל להכיר בכך שלצד האהבה שהוא רוחש למטופליו, הופעתה של השנאה היא נפוצה ואף בלתי נמנעת. הוא מוסיף כי במקרים מסוימים המטופל אף עשוי לחפש את שנאתו של המטפל, ולהיות זקוק להופעתה כדי לחוות גם את אהבתו.
נקודה נוספת היא האפשרות של המטפל לתקשר את הרגשות ההעברה הנגדית עם המטופל, ולשתפו במה שהרגיש כלפיו בשלב מוקדם יותר בטיפול. לפי ויניקוט, על המטפל לשאת את רגשות ההעברה הנגדית ולא לשתף בהם לזמן ממושך. אך בהמשך, במידה שמצבו של המטופל והתהליך מאפשרים זאת, ויניקוט מכיר בכך שהשיח על השנאה יכול להיות משמעותי ביותר ולסייע למטופל ולקשר להגיע למצב בוגר יותר.
כיצד שנאה בהעברה נגדית מקבילה ליחסי אם תינוק?
ויניקוט מקביל בין שנאה שעשויה לעלות במטפל כלפי המטופל, לבין שנאה שעולה באם כלפי תינוקה. בגישתו, לצד אהבתה הגדולה של האם, היא חווה שנאה בלתי נמנעת לתינוק, הקודמת אף לשנאתו כלפיה. ויניקוט מונה סיבות רבות לשנאה זו, ביניהן שהתינוק מסכן את האם במהלך ההיריון והלידה, גורם לכאב בעת היניקה, אינו מכיר בקורבנות שהאם מקריבה עבורו ועוד.
בהתפתחות התקינה, האם חווה שנאה אך מצליחה שלא לבטאה כלפי התינוק, אלא להמתין לשלב בו הוא עשוי לתגמל אותה על סבלנותה. עד אז, האם עשויה לבטא את שנאתה בעקיפין. כדוגמה, הוא מתייחס לשיר ערש מתקופתו, בעל מילים תוקפניות המאפשרות ביטוי של השנאה ללא הבנת התינוק. בהמשך, שנאתה של האם מאפשרת גם לתינוק לשנוא בצורה אדפטיבית.
בהקבלה, על המטפל או המטפלת לנהוג כך כלפי המטופל. גם כשהמטופל מעורר שנאה ואינו מסוגל להזדהות עם המטפל ולתגמל אותו על סבלנותו, על המטפל לשאת את שנאתו ולעבד אותה, בהכנה לרגע העתידי בו ייתכן ויתאפשר לדון בשנאה זו. כמו התינוק, המטופל זקוק לשנאתו של המטפל, כדי להצליח לשאת את השנאה שעשויה להתעורר בו כלפי המטפל.
מקורות
וויניקוט, ד. (1947). שנאה בהעברה הנגדית. בתוך: עצמי אמיתי, עצמי כוזב, ת"א: עם עובד, 2009
Epstein, L. (1977). The therapeutic function of hate in the countertransference. Contemporary Psychoanalysis, 13(4), 442-461
Gabbard, G. O. (2020). The role of countertransference in contemporary psychiatric treatment. World Psychiatry, 19(2), 243
Kahr, B. (2011). Winnicott's "anni horribiles": The biographical roots of "Hate in the Counter-Transference". American Imago, 68(2), 173-211
