תפריט נגישות
חיפוש

Balint groups - קבוצות באלינט



"קבוצות באלינט הן קבוצות הדרכה לרופאים אשר ייסדו האנליטיקאי מייקל באלינט ואשתו אניד באלינט בשנות ה-50'. מטרתן של קבוצות באלינט היא לאפשר לרופאים התבוננות מזווית פסיכודינמית על בעיות וקשרים עם מטופלים אשר הפגש איתם מלווה באתגרים או סוגיות ייחודיות. כלומר, קבוצות באלינט מכוונות להתבוננות ברכיב הרגשי מתוך הנחה כי התבוננות מסוג זה תשפר את תקשורת החולה-רופא, תפחית את השחיקה ותשפר את תפקודם של רופאים באינטראקציות עם החולים.

קבוצות באלינט מתקיימות במתכונת של מפגשים המתקיימים אחת שבוע או שבועיים ואורכים כשעה וחצי. המשתתפים הם משתתפים קבועים ובאופן אידיאלי, הקבוצה מתקיימת לאורך מספר שנים. בכל מפגש המנחה מזמין את המשתתפים להציג מקרה המעסיק אותם. תחילה, המציג מתאר את החולה ו/או האינטראקציה המעסיקים אותו, ולאחר מכן הקבוצה שואלת שאלות אינפורמטיביות להשלמת התמונה. לאחר מכן, המשתתפים מתבקשים להעלות מחשבות, השערות, אסוציאציות ותגובות רגשיות בתגובה למקרה, כאשר בשלב זה המציג מתבקש שלא להשתתף בדיון. זאת, מתוך ניסיון לאפשר זרימה חופשית ויצירתית כלל האפשר של רעיונות ומחשבות.
קבוצות באלינט מונחות בדרך כלל על ידי אנליטיקאי או על ידי אנליטיקאי המלווה ברופא. תפקידם של מנחי קבוצות באלינט הוא בראש ובראשונה הפיכת הקבוצה למקום בטוח בו המשתתפים חשים בנוח לדבר ולהציג את עבודתם ואת רגשותיהם. תפקידם השני של מנחי קבוצות באלינט הוא למקד את הדיון ביחסי הרופא-מטופל . כך, למשל, המנחה יעלה בדרך כלל שאלות לגבי התחושות אשר המטופל מעורר במציג ובקבוצה (אמפתיה? ריחוק? עניין? וכד'), סוג הרופא לו המטופל זקוק וכן הלאה. בהקשר זה, המנחים מזהים גם את התגובות הלא מודעות של הקבוצה אל המטופל (למשל, חשש או התנשאות) ומסייעים לקבוצה לזהות כיצד המטופל עשוי לחוש מול רגשות אלו.

בדומה לסיומן של שעות טיפוליות, גם מפגשי קבוצות באלינט מגיעים לסיומם עם סיום הזמן שהוקצה להן. המנחה מאפשר למציג לסכם את המפגש, אך אינו "


סוגר קצות"


באופן מלאכותי.

כיום, קבוצות באלינט פעילות בלמעלה מ-20 מדינות, ונודעו להן רווחים משמעותיים רבים. הבולט ברווחים אלו הוא יצירת מרחב בטוח המאפשר שיח אמפתי על אספקטים בין אישיים הקשורים בעבודה עם מטופלים. כמו כן, קבוצות באלינט מאפשרות לרופאים להתייחס אל מטופליהם לא רק כאל "

חולים"


אלא קודם כל כבני אנוש, ובכך הקבוצות תורמות ן להפחתת השחיקה, הגברת העניין, וחיזוק קשר הרופא-חולה וחווית המשמעות בעבודה היומיומית.
"