Sensory Regulation Disorder - הפרעות בוויסות החושי

תארו לעצמכם מצב בו רעשי רקע שגרתיים, כמו מזגן פועל או דיבור של אנשים מסביב, נתפסים אצלכם כחזקים עד כדי כך, שאתם מתקשים להתרכז או לשמור על רוגע. לחלופין, דמו מצב שבו אינכם חשים כמעט במגע קל, ורק לחץ חזק יוצר תחושת מגע ברורה בגופכם.

מצבים כאלה אינם שכיחים אצל מרבית האנשים, משום שהוויסות החושי שלהם פועל באופן תקין: מערכת העצבים קולטת מידע חושי מהסביבה ומהגוף, מארגנת אותו ומווסתת את עוצמת התגובה, כך שגירויים אינם נחווים כחזקים או חלשים מדי.

ויסות חושי מתייחס ליכולת לקלוט, לארגן ולווסת את המידע שקולטים החושים השונים. מעבר לחושים המוכרים כגון ראייה, שמיעה, טעם וריח, מערכות החישה כוללות גם את המגע (המערכת הטקטילית), מערכת שיווי המשקל והתנועה (המערכת הווסטיבולרית) והתחושה העמוקה של הגוף (המערכת הפרופריוצפטיבית). מערכות אלו מהוות תשתית מרכזית להתפתחות תקינה, ללמידה, לוויסות רגשי ולתפקוד יומיומי. בעמוד הבא תוכלו לקרוא על ההפרעות המרכזיות שעלולות להיווצר ביכולת זו, כמו גם על הטיפולים המרכזיים בהפרעות בוויסות החושי.

מהן הפרעות בוויסות החושי?

הפרעות בוויסות החושי מתייחסות לקשיים בעיבוד ובוויסות של מידע חושי אשר מתקבל ממערכות החישה השונות. אצל ילדים ומבוגרים עם קשיים בוויסות החושי, מערכת העצבים מארגנת בצורה לקויה את הגירויים החושיים, ומגיבה אליהן באופן שונה – דבר אשר משפיע על תפקודם הרגשי וההתנהגותי.

הפרעות בוויסות החושי באות לידי ביטוי בקושי להתמודד עם גירויים חושיים יום-יומיים, כך שגירויים אלה נתפסים בעוצמה גבוהה או נמוכה מהמצופה. קשיים אלה יכולים לעלות בתחומים שונים, כגון לבוש (קושי שעולה בתגובה למרקמים, תוויות או בגדים חדשים), היגיינה (התנגדות לצחצוח שיניים, חפיפה או גזירת ציפורניים), אכילה (בררנות קבועה ביחס למרקם וטמפרטורה), ושינה (קושי להירגע ולהירדם בשל גירויים סביבתיים).

במסגרת התפקוד החברתי והלימודי, ילדים עם הפרעות בוויסות החושי עלולים להימנע מפעילויות חברתיות, להיתקל בקשיים בהקשבה ובהשתתפות בכיתה ולהביע מצוקה במצבים עם עומס גירויים. הערכה של הפרעות בוויסות החושי נעשית בדרך כלל על ידי מרפאים בעיסוק, ומבוססת על דיווחים, תצפיות ומבחנים שונים. כדי להבחין בין שונות נורמטיבית לקושי תפקודי, נהוג להעריך את עוצמת התסמינים והשפעתם על התפקוד במספר תחומי חיים.

מה הסוגים של הפרעות בוויסות החושי?

אף שהמדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5) לא מגדיר הפרעות בוויסות החושי כאבחנה בפני עצמה, מקובל לחלק את ההפרעות בוויסות החושי לשלושה דפוסים מרכזיים:

• רגישות יתר חושית (Sensory Over-Responsivity): דפוס חושי המתאפיין בתגובה חזקה, מהירה או ממושכת לגירוי חושי, בעוצמה שאינה תואמת את הגירוי עצמו. כך למשל, יכולה להיווצר רתיעה ממגע, במיוחד ממרקמים מסוימים, קושי בסביבות רועשות או הומות, תגובות מצוקה או תוקפנות למגע לא צפוי, רגישות לריחות, לאור או לתנועות. ילדים אלו עשויים להימנע מגירויים רבים ולחוות את העולם כמעמיס ומאיים.

• תת רגישות חושית (Sensory Under-Responsivity): מתאפיינת בתגובה מופחתת, איטית או חסרה לגירוי חושי. ילדים בעלי תת רגישות חושית עשויים לחוות קושי לשים לב לגירויים חשובים (כגון לכלוך על הפנים, כאב או שינוי בטמפרטורה) וערנות או תגובתיות נמוכה. למראית עין, ילדים אלו עשויים להיתפס כאדישים, אך הדבר נובע מצורך בגירוי חזק יותר כדי להגיב.

• חיפוש חושי (Sensory Seeking): דפוס שמתאפיין בצורך מוגבר ומתמשך בגירויים חושיים לצורך ויסות עצמי. ילדים שמתאפיינים בחיפוש חושי עלולים להתאפיין בתנועתיות בלתי פוסקת, שימוש אינטנסיבי במתקני חצר או בתנועה סיבובית, צורך לגעת באנשים ובחפצים וחיפוש מגע חזק. דפוס זה נתפס לעיתים כאימפולסיביות או חוסר שקט, אך משקף ניסיון של הילד לווסת את מערכת העצבים שלו.

יש לציין כי דפוסים אלה מאפיינים מגוון הפרעות ותסמונות נוירו התפתחותיות. כך, דפוסים אלו מופיעים בתדירות גבוהה אצל ילדים עם הפרעה על הרצף האוטיסטי, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות וכן הפרעות חרדה. משמעות הדבר היא שוויסות חושי מהווה מרכיב תפקודי רחב, שמחייב הערכה רב תחומית והתייחסות פרטנית לפרופיל החושי של הילד, על מנת לייצר התערבות מותאמת אשר תקל על ההתמודדות.

• 
  Hyperactivity - היפראקטיביות
• Conduct Disorder - הפרעת התנהגות
• Impulsivity -
  אימפולסיביות

מה הטיפול בהפרעות בוויסות החושי?

הטיפול בהפרעות בוויסות החושי מתמקד בשיפור היכולת לווסת גירויים ובהתאמת הסביבה ליכולות הילד או המבוגר, כך שההשפעה על האדם תפחת, ותפקודו ישתפר. הטיפול נעשה באופן מותאם אישית, לפי הפרופיל החושי והמגבלות התפקודיות של האדם.

1. ריפוי בעיסוק: בריפוי בעיסוק, הטיפול בהפרעות בוויסות חושי מתמקד בהערכת הפרופיל החושי של המטופל ובבניית מענה מותאם אישית לצרכיו. התהליך כולל מתן הדרכה למטופל ולסביבתו הקרובה במטרה להגביר מודעות ולהפחית פרשנויות שגויות להתנהגויות יום-יומיות, לצד התאמות סביבתיות המפחיתות עומס חושי ומאפשרות השתתפות מיטבית בפעילויות. במקביל, נעשה שימוש מושכל בגרייה חושית ייעודית במטרה לתמוך ביכולת הוויסות של האדם.

2. התאמות סביבתיות: שינויים סביבתיים פשוטים יכולים להפחית עומס חושי ולשפר את תחושתו של האדם ואת תפקודו, כמו ויסות הרעש והתאורה שהאדם נחשף אליהם, וכן התאמת הבגדים, החומרים ואמצעי הלמידה לקשייו של האדם. התאמות אלו מסייעות להפחית הצפה ולשפר את תחושת השליטה.

3. הדרכת הורים: הדרכה של איש או אשת מקצוע יכולה לסייע להורים להבין את הדפוסים החושיים של הילד ולפרש את התנהגותו מתוך הקשר וויסותי, ולא מתוך גורם התנהגותי המקושר למשמעת ובעיות התנהגות. ההדרכה מעודדת זיהוי מוקדם של מצבי הצפה, התאמת תגובות הוריות ויצירת סביבה משפחתית תומכת המקדמת ויסות.

4. טיפול רגשי: כאשר הקושי החושי מלווה בחרדה, הימנעות או פגיעה בדימוי העצמי, טיפול פסיכולוגי יכול לסייע. תמיכה של איש או אשת מקצוע יכולה לסייע לחבר בין תחושות גופניות לחוויות רגשיות, להפחית את המצוקה הרגשית הנלווית ולפתח ביטחון בתפקוד בשגרה.

מקורות