המונח היפרסומניה מתאר ישנוניות יתר כתסמין או כקבוצת הפרעות שינה נדירות, ביניהן היפרסומניה אידיופתית. בערך הבא תוכלו לקרוא על ביטויי היפרסומניה, היבטים נפשיים, ודרכי טיפול
המונח ׳היפרסומניה׳ אשר לעתים מכונה גם ישנוניות יתר (Excessive Daytime Sleepiness), מתאר מצב של חוסר איזון בין מצבי שינה וערות, הכרוך בעייפות קיצונית ולעתים שינה מרובה במהלך היום, ופוגע באיכות החיים ובתפקוד התקין. המונח יכול להופיע במובנים שונים, הן לתיאור תסמין בודד במסגרת הפרעות שונות (ביניהן סוגי דיכאון, הפרעות דו-קוטביות, הפרעות הקשורות לשימוש בחומרים, מצבים רפואיים ונוירולוגיים שונים), והן לתיאור של קבוצת הפרעות מרכזיות נדירות. כמו כן, קיימים הבדלים בהגדרת קבוצת הפרעות ההיפרסומניה בספרי אבחון מחלות שונים.
בספרות הרפואית המתמקדת בהפרעות שינה נכללות אבחנות שונות תחת מונח הגג ״היפרסומניה״, ביניהן תסמונת קליין-לווין (Kleine-Levin Syndrome), היפרסומניה שנגרמת ממצבים רפואיים, תסמונת שינה לא מספקת (Insufficient Sleep Syndrome) ועוד. ואילו במדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני (ה-DSM), ישנה התמקדות ב״Hypersomnolence disorder״, או הפרעת ״היפרסומניה אידיופטית״. לצדה, מצוינים סוגים נוספים של הפרעת היפרסומניה עם תסמינים חלקיים, וכן נרקולפסיה, שחולקת מאפיינים עם היפרסומניה אידיופטית אך נבדלת ממנה, וב-DSM מוצגת כאבחנה נפרדת. במסגרת עמוד זה נתמקד בהיפרסומניה אידיופתית על פי הגדרות ה-DSM.
מהם התסמינים הקליניים של היפרסומניה אידיופתית?
היפרסומניה אידיופתית מאופיינת בישנוניות חריגה, המלווה בצורך מוגבר בשינה, המוביל לשינה יתרה והירדמות חריגה בשעות היום. למרות כמות שינה נורמטיבית ואף לעתים מוגברת, אנשים עם היפרסומניה נוטים לסבול מעייפות כרונית ומקשיים להרגיש רעננות וערנות. חלק ניכר מתמודדים עם סימפטום של אינרציית שינה (sleep inertia) ממושכת. זהו מצב הכולל בין היתר תחושה זמנית של חוסר התמצאות, בלבול, זיכרון ירוד ותגובה איטית, בעקבות התעוררות משינה עמוקה, הידוע גם בכינוי ״שכרות שינה״. התסמינים השונים מפריעים לניהול אורח חיים שגרתי ולביצוע פעולות יומיומיות כמו נהיגה.
היפרסומניה אידיופתית היא הפרעת שינה נדירה ביותר, שמשפיעה על כ-0.01 אחוז מהאוכלוסייה. לרוב, היפרסומניה פורצת בגיל ההתבגרות המאוחר או בבגרות המוקדמת, והיא שכיחה באופן זהה בין גברים ונשים. כיום, אין הבנה ברורה בעולם המחקר לגבי הגורמים להיפרסומניה אידיופתית, או לגבי המנגנון שעומד מאחוריה. בשל כך, היא מכונה ״אידיופתית״, צירוף מילים מיוונית שמשמעו שמקורה אינו ידוע. עם זאת, קיימות סברות כי לחץ נפשי ושתיית אלכוהול עלולים להגביר את חומרתה, וכי קיים רכיב גנטי אפשרי, המצביע על תורשתיות מסוימת.
תחלואה נפשית נלווית והשלכות נפשיות
לפי מחקרים, מעל 50 אחוז מהמדווחים על היפרסומניה אידיופתית, עונים על הקריטריונים של אבחנה נפשית נוספת. קיימת תחלואה נלווית (קומורבידיות) נפוצה במיוחד של דיכאון, בין אם כתסמינים חלקיים או כאבחנה מלאה. זאת, בנוסף לכך שבסוגים שונים של הפרעות דיכאון, תסמין של היפרסומניה (במובן של יתר שינה או ישנוניות הפוגעת בתפקוד), הוא מרכזי ושכיח. יתר על כן, ישנה שכיחות גבוהה של תסמינים נלווים של הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD) וכן סיכון מוגבר להפרעות שימוש בחומרים.
רבים מהמתמודדים עם היפרסומניה אידיופתית מדווחים על השלכות רגשיות, בעיקר עקב תחושה של אובדן זמן, שלתחושתם מבוזבז על שינה וישנוניות במקום להיות מושקע בפעילויות משמעותיות וחוויות חיים. דבר זה מוביל לתסכול ולפגיעה בשביעות הרצון מהחיים.
מחקרים בנושא מציעים כי הקשר בין תסמיני היפרסומניה לתסמינים והשלכות נפשיות עשוי להיות דו-כיווני והדדי. כלומר, הקשיים הנלווים להיפרסומניה, כמו תפקוד ירוד בעבודה או פגיעה באינטראקציות חברתיות, עלולים להוביל למצוקה נפשית או להעצימה, ולהפך, קשיים נפשיים יכולים לגרום לחוסר אנרגיה ולהעצמה של תסמיני היפרסומניה.
תהליך האבחון של היפרסומניה אידיופתית
האבחון האופייני להיפרסומניה אידיופתית מתחיל בהערכה קלינית מקיפה של דפוסי השינה ושל מידת הישנוניות במהלך היום. על פי רוב, האבחון יתבצע על ידי רופאי שינה, אשר יבדקו כמה זמן התסמינים נמשכים, עד כמה הם פוגעים בתפקוד בעבודה, בלימודים או בחיי היומיום. חשוב לשלול תחילה גורמים שכיחים יותר לישנוניות, כמו חסך שינה כרוני, דום נשימה בשינה, שימוש בתרופות וחומרים שמשפיע על דפוסי השינה, או מצבים רפואיים אחרים.
בדרך כלל, ימדדו נתונים פיזיולוגיים במהלך בדיקת שינה לילית במעבדה או מרפאת שינה, על מנת להבין את מאפייני השינה של המטופל. בנוסף, יבחנו האם קיימים סימנים ייחודיים, כמו חולשת שרירים רגעית (קטפלקסיה), על מנת לבצע הבחנה בין היפרסומניה אידיופטית לנרקולפסיה.
לפי ה-DSM-5-TR, אבחנה של היפרסומניה ניתנת על בסיס מספר קריטריונים:
א. תחושת ישנוניות משמעותית למרות שינה עיקרית של 7 שעות לפחות, שמלווה באחד לפחות מהתסמינים הבאים:
1. הירדמויות חוזרות במהלך היום
2. שינה עיקרית של יותר מ-9 שעות ביום אשר אינה מרעננת
3. קושי להישאר במצב ערות אחרי יקיצה פתאומית
ב. תחושת הישנוניות המשמעותית מופיעה לפחות 3 פעמים בשבוע, למשך תקופה של לפחות 3 חודשים.
ג. התסמינים גורמים לחוויה של מצוקה משמעותית, או פגיעה משמעותית בתפקוד קוגניטיבי, חברתי או תעסוקתי, או בתחום חיים מהותי אחר.
ד. התסמינים אינם מופיעים אך ורק במהלך הופעתה של הפרעת שינה אחרת, ולא ניתן להסביר אותם באמצעות הפרעות שינה אחרות.
ה. לא ניתן להסביר את התסמינים באמצעות מצבים פיזיולוגיים, הנגרמים בעקבות שימוש בחומרים כמו תרופות או סמים.
ו. הפרעות נפשיות ורפואיות הקיימות במקביל לא מסבירות באופן מלא את ההיפרסומניה כתלונה עיקרית.
בספרות המחקר מתייחסים לאפשרות שקיימת סוגייה של תת-אבחנה להיפרסומניה, כלומר ששיעור האבחנה נמוך משיעור המתמודדים עם ההפרעה בפועל, זאת בשל קומורבידיות עם הפרעות אחרות, והתייחסות למופעים של שינה ממושכת וישנוניות במהלך היום כתסמין של הפרעות נפשיות ורפואיות אחרות. למול זאת, אבחון מקצועי ומקיף, המתחשב בהיבטים רפואיים ונפשיים, ובמופעיה האפשריים השונים של היפרסומניה, עשוי לספק את האבחנה המדויקת, על בסיסה תתגבש תוכנית טיפול מתאימה.
איך מטפלים בהיפרסומניה אידיופתית?
הטיפול בהיפרסומניה מותאם אישית למטופל, לפי אופי התלונה והאבחנה שקיבל. כאשר מדובר בהיפרסומניה אידיופתית, בה השינה או הישנוניות היתרה מהווה מצוקה עיקרית ומשמעותית, תהיה התייחסות אליה כמוקד מרכזי, ויותאם טיפול אישי לפי טיב וחומרת התסמינים.
במקרים אחרים, כאשר מדובר בהיפרסומניה כתסמין בודד של הפרעה אחרת או כמצב שנגרם בעקבות גורם ראשוני אחר (למשל, התמודדות וטיפול במחלה כרונית, הגורמים לעייפות והירדמות במהלך היום), הטיפול בהיפרסומניה ישתלב ויתחשב בתמונה הכוללת ובתלונות המרכזיות, בעלות ההשפעה העיקרית על מצוקת המטופל.
כאשר מדובר בהיפרסומניה אידיופתית, הטיפול המומלץ יכלול שילוב של כמה היבטים מרכזיים:ֿ
• טיפול תרופתי: עיקר הטיפול בהיפרסומניה אידיופתית הוא תרופתי ומטרתו לשפר ערנות במהלך היום, אך אין לטיפול התרופתי יכולת למנוע מהשורש את המצב. התרופות הנפוצות ביותר פועלות על מערכת העצבים ומשפיעות על מחזור ההפרשה והספיגה של הורמונים כמו דופמין והיסטמין, אשר מסייעים לגוף לשמר מצב של ערות.
הטיפול התרופתי המקובל כולל תרופות שפותחו במיוחד לטיפול במצבי ישנוניות או שינה מוגברת במהלך היום, וכן תרופות ש״הושאלו״ מייעודן המקורי, לדוגמה, תרופות להפרעת קשב וריכוז, כמו אמפטמינים, שידועות כמעוררות וממריצות, או תרופות נוגדות דיכאון שאינן מרגיעות, כמו מעכבי קליטה חוזרת של הורמון הסרוטונין (SSRI), שנמצאו גם הן כיעילות.
• אורח חיים: בנוסף לטיפול תרופתי, ניתנות לרוב על ידי אנשי המקצוע הנחיות נלוות כהקפדה על היגיינת שינה, הכוללת שינויים של הרגלים התנהגותיים לצורך שיפור איכות השינה. הנחיות אלה יכולות לכלול הקפדה על זמני שינה קבועים והימנעות משימוש במסכים, אכילה, או ביצוע אימון גופני בסמוך לשעת השינה המוגדרת. בחלק מהמקרים, מוצע למתמודדים עם היפרסומניה לשלב תנומות יזומות במהלך היום.
• טיפול נפשי: פסיכותרפיה עשויה לסייע בהתמודדות עם ההשלכות הרגשיות של המצב, לעזור להפחית את ההשפעה של הפרעת השינה על תסמינים נפשיים נלווים, כמו דיכאון וחרדה, וכן לצמצם את הסיכויים לפתחם. בטיפול ניתן להתמקד באימוץ גישה של חמלה עצמית וקבלה, שנמצאו כאסטרטגיות התמודדות יעילות במחקר.
מקורות
American Psychiatric Association. (2022). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed., text rev.; DSM-5-TR)
Arnulf, I., Thomas, R., Roy, A., & Dauvilliers, Y. (2023). Update on the treatment of idiopathic hypersomnia: progress, challenges, and expert opinion. Sleep medicine reviews, 69, 101766
Bothelius, K., Salimi, N., Lehtilä, R. E., Furmark, T., & Nehlin Gordh, C. (2025). “Sleeping My Life Away”: Experiences of Living with Idiopathic Hypersomnia. Behavioral Sleep Medicine, 23(3), 360-368
Chepke, C., Benca, R. M., Cutler, A. J., Krystal, A. D., & Watson, N. F. (2025). Idiopathic Hypersomnia. J Clin Psychiatry, 86(3), 24nr15718
Markt, S. C., Black, J., Bogan, R. K., Jensen, E. T., Prince, P., Estrin, A., ... & Plante, D. T. (2026). Prevalence of Diagnosed Idiopathic Hypersomnia Among Adults in the United States 2019–2023: Analysis of Healthcare Claims. SLEEP Advances, zpag011
