אני בטיפול פסיכודינמי 3 שנים ומתלבטת אם זה נורמלי להרגיש חסרת משמעות בטיפול. המטפלת עושה הכל בסדר, לפי הספר: שואלת, מגיבה, מתעניינת, לא חוצה גבולות, מקפידה על זמנים. גם אני לא פונה אליה בין הפגישות, אפילו כשקשה לי מאוד. אבל מתחת לפני השטח אני בתחושה תמידית שלא באמת אכפת לה ממני, או שאני משמעותית לה בצורה מסוימת. אפילו כשאני מבטלת והיא מציעה חלופות לפגישה, אני מרגישה שהיא עושה את זה רק בשביל הכסף.
איך אפשר לדעת אם למטפל באמת אכפת ממך, או שאתה רק אפיק הכנסה בשבילו?
אולי טיפול היא רק צורה מתוחכמת של בעלי משאבים והון אנושי לנצל כלכלית את מי שמתקשים לחיות? זה נורמלי להרגיש חסרת ערך בטיפול גם אחרי זמן ממושך?
