שלום רב, יופי שאת כותבת לנו שקשה לך, ליטל בחופשה, שמי שרון ואני עונה במקומה.
את עושה התמודדות אמיצה ומעוררת הערכה. טוב שאת הולכת למסגרת של העמותה וממשיכה בשיקום גם עם כל הלחץ והקושי שזה מעורר.
מה שאני מציעה זה לחזק את עצמך על הצעדים שאת עושה, ועל כך שכל יום שאת בפעילות תורם לבריאות הפיזית והנפשית שלך, ולתכנן את הדברים יום ביומו. כלומר, לסמן לעצמך את המטרות ליום הזה ולהיות גאה בעצמך שסיימת אותן.
עוד דבר שאני מציעה לעשות זה לשים לב לרמת המתח והדכדוך, לתת מספר בין 0 ל-10 ואחרי כמה שעות לחשוב על זה עוד פעם. אפילו לקחת דף נייר ולסמן 0 עד 10 ולשים קו איפה נמצא הדכדוך, ולשים לב אחרי כמה שעות איפה זה נמצא בתקווה שיש שם שיפור ותרגישי שקצת יותר טוב.
בדרך כלל בתחילת היום קצת יותר קשה לנו, ואם בתחילת היום תרגישי 9, אז יכול להיות שב-12 בצהריים כבר תרגישי 8, ולקראת שאת הולכת הביתה כבר תרגישי 7.
המטרה צריכה להיות שהדכדוך ישתפר במשך היום, לא שהוא ייעלם, ולראות הישג בזה שאת שם לפחות חודשיים. כל יום שעובר לעשות לך טבלה ולסמן וי - ניצחתי עוד יום, הוא התחיל בדכדוך של 9, הוא ירד ל-8 ועבר ל-7.
תהיי עסוקה בלהעביר את החודשיים האלה - לשים מטרות קצרות טווח, לחזק את עצמך על כל יום שאת עוברת, לעודד את עצמך ככל שהיום עובר, ולנסות לראות כמה מתח ודכדוך יש ואיך הם יורדים במהלך היום.
אני מקווה שזה יסייע ואני מחזקת אותך במאמצים הרבים שלך.
שרון