נמצאת בטיפול אצל מטפל מיני ופסיכותרפיסט. בתחילת המפגשים הייתי מגיעה עם בעלי. וכרגע אני נמצאת אצלו בטיפול פרטני. מציינת שבתחילת הטיפול הוא היה מאד מחובר הביע התעניינות ואפילו ייעץ לי דברים ששיתפתי שקשורים אליי ולעניני משפחה. ממפגש למפגש הרגשתי שהמרחב מאד בטוח ומאפשר לי לפתוח פצעים מן העבר כמו למשל פגיעות מיניןת שעברתי. באלד מהמפגשחם אמר לי שאני טעונה מינית ואף טען שאני קלה לפיתוי וזאת משום שנפגעתי מינית מגיל צעיר. באחד המפגשים שיתפתי שבלילה לעיתים אני חולמת על דמות שהיא עוטפת ומחבקת אןתי שאיתה אני מרגישה מוגנת. תגובתו מאד הבהילה אותי"אני מקווה שאני לא הדמות בפנטזיה שלך" עניתי לו " ממש ממש לא" כשיצאתי משם שלחתי לו הודעה שלא הייתה לי כוונה והמרחב מאפשר לי לפתוח דברים חושבת שזה חומר טיפולי נהדר לעבוד עליו. מרגישב שמאותו יום ששיתפצי הוא ממש קר ומנוכר גם בהודעות שאני מתאמת איתו מאד קצר
.להערכתי מאד נרתע שאולי אני מעורבת קצת רגשית
זה מביך אןתי מאד ולא יודעית מה לעשות זה ממשוגש אותי עם פצעים בילדות של תחושת דחייה ומאד מבלבל.
שלום לך.
את מתארת באופן רגיש ובהיר את השתלשלות הדברים, ונשמע שמחפשת את הדרך לשקם את המרחב הטיפולי כמרחב לעבודה פנימית עמוקה ומקדמת. לאור זאת, נשמע לי שהדרך הטובה ביותר להתקדם היא לשתף את המטפל בכנות בתחושות והמחשבות שהתעוררו בך בעקבות תגובתו.
אני מתארת לעצמי שלא קל לעשות זאת, ואולי גם מעלה חשש מ"דחייה" נוספת, אבל במקרים רבים שיח פתוח וכנה על המתרחש בקשר הטיפולי הוא הדרך האפקטיבית ביותר לעבד היבטים נוספים של החוויה הרגשית והלא מודעת.
ליטל

