יש לי בן בגיל 24 חיי איתנו בבית, אתחיל בכך שהוא בחור מקסים, טוב, אינטילגנט... אני קצת מודאגת לגביו אני רואה כל מיני דפוסים והתנהלויות בחיים
שמדאיגות אותי לגבי העתיד ב"ה.
הוא דוחה מאוד דברים ואף מתעלם , נמצא המון בחדר, לא יוצא הרבה, יש לו חברה בחצי שנה אחרונה (זו לא חברה ראשונה) והם לא יוצאים לא לים ולא לבתי קפה ובכלל לא לבילויים, שניהם אוהבים לשחק משחקי גיימרים במחשב, כשהיא אצלנו הם יושנים הרבה- היא אנמית וצריכה לישון הרבה, בנוסף כל פעם שיש לו לטפל במשהו הוא לא מטפל או שזה לוקח לו חודש ויותר. העולם שלו "מאוד מצומצם" לימודים שלוש פעמים בשבוע (הלימודים מסתיימים בקרוב), בית, מחשב- הוא גם אוכל בחדר בזמן שהוא משחק עם חברים במחשב.
מבקשים משהו ממנו זה תמיד מסתכם במשפט רגע, אחר כך...
אני ובעלי מתסכלים מהצד ורואים כאילו הוא ממש מצמצם את "העולם" שלו חייבת לציין שזוהי לא התנהגות רק מהתקופה האחרונה אלא זה משהו שקיים לאורך השנים .
מה יהיה כשיעבור לגור לבד? אני מאוד רוצה לשוחח איתו , האם נכון לעשות זאת וכיצד? בלי שישתמע שאני מבקרת אותו
שלום לך.
לא תמיד קל לזהות מהצד האם מדובר בקושי ובעיה והאם בסגנון אישיותי יותר מופנם, ובפרט במצבים בהם רמת התפקוד טובה (לימודים, זוגיות וכד').
לאור זאת, נשמע שהדרך הטובה לגשת לנושא היא ליזום שיחה ישירה עם בנך ולשתף בכנות בכך שהתעוררה בך דאגה אך את לא בטוחה לגביה.
אם תשתפי בדברים בנימה של שאלה ותהייה, עם הזמנה עדינה לשיתוף וסקרנות ופתיחות לשמוע כיצד הוא רואה את המצב- יתכן ובנך יצליח להרגיש כי מדובר בדאגה ולא בביקורת.
במסגרת שיח מסוג זה, במידה ובנך יתחבר לכך שקיים קושי מסוים, אפשר להציע לו לפנות להתייעצות עם איש מקצוע כדי לקבל זווית ראייה נוספת על קשייו ומצבו.
אפשרות נוספת היא לפנות להתייעצות קצרה עם איש מקצוע המתמחה בהדרכת הורים למתבגרים וצעירים, לתאר את המצב באופן מפורט יותר ולקבל כלים אישיים ומפורטים יותר לגבי הדרך המתאימה לגשת לנושא.
ליטל
מצורף קישור למידע על הדרכת הורים ואנשי מקצוע בתחום
