אני בת 30, וחושבת המון על דמות מהעבר, שהיה לי איתה קשר בתקופה לא פשוטה בחיים שלי, כשהייתי מתבגרת
זה לא עוזב אותי כבר 10 שנים, למרות שלא היתה שם פגיעה או קשר מאד משמעותי.
אני בעיקר פשוט נזכרת בה בהמון סיטואציות לא קשורות
אני בטיפול כבר למעלה משנה, לא ממש הגענו לדבר על זה
בפעם היחידה שדיברנו על זה, זה הציף אותי ברמה שהיה לי קשה לתפקד והרגשתי פשוט נורא.
מאז אני לא העליתי את זה והמטפלת לא שאלה אותי (שזה גם משהו שלא ברור לי, ככה זה אמור להיות?)
אני לא יודעת מה לעשות עם זה, אני יודעת שזה ממש לא תקין, וזה מכביד עליי
שלום לך.
נשמע מדברייך שקיים צורך משמעותי בעיבוד של הקשר מעברך ולכן, למרות הקושי, נשמע שחשוב לפתוח שוב את הנושא מול המטפלת ואף להעלות בפניה הן את החשש מהצפה וקושי והן את תחושתך לגבי תגובתה בפעם בה עלה הנושא. אני מבינה מדברייך כמה קשה לעשות זאת ולכן, אם את מרגישה שפתיחה ישירה של הנושא היא יותר מדי בשבילך, מציעה לשתף את המטפלת בשלב ראשון בכך שקיים נושא שחשוב לך לדבר עליו אך מעורר גם חשש וקושי.
סביר להניח שעצם השיח על הקושי והחששות יסללו את הדרך ליותר קרבה ותחושה שאפשר לשתף ולהעמיק.
כמו כן, חשוב לציין כי פתיחת נושאים טעונים בטיפול אכן עלולה, בשלב הראשון, להיות מלווה בקושי וכאב אך במרבית המקרים ההקלה הנלווית לשיתוף ולעיבוד מגיעה תוך זמן מה,
ומאפשרת שיפור משמעותי בתחומי חיים וקשיים אשר הביאו לפנייה לטיפול.
ליטל
